מועקה גדולה בלב. 

המאמן מדריך אותי בחדר כושר. הוא מראה לי תרגילים לעכוז ולארבע ראשי כיוון שטוען כי התחת שלי שטוח כמו קרש גיהוץ, והשאלייה של הטייץ הצמוד בהחלט לא עובדת עליו. אז עשיתי תרגילים לעכוז ולארבע ראשי. 

המאמן חדר כושר שלי אמר לי לעשות דיאטה וכמעט בכיתי. "אין לי כוח, אני אוהבת לאכול..אתה מבין? אין לי כוחות לדיאטה." אמרתי לו, ואני לא חושבת שהוא הבין. "תפסיקי לאכול עוגות וחטיפים" הוא אמר, וכעסתי. איך הוא חושב שאני אוכלת עוגות וחטיפים? 

"אין דרך להוריד את האחוזי שומן בלי דיאטה? תבין, אני אוכלת בסדר ומבוקר, אני לא אוכלת שמן מידי אבל גם לא רזה מידי. אני לא אוכלת שטויות, וגם לא שותה קולה ולחם לבן לא בא בחשבון." ניסיתי שיבין...שאין לי כוח לדיאטה.

"תפסיקי לאכול פחממה." הוא אומר בתקיפות. "קחי את את השורף שומנים ב-250 ש"ח ל-60 טבליות, ואת מסודרת לתחרות.." 

ואז סיפרתי לו שסבלתי מהפרעות אכילה, ושאין בי כוחות לדיאטה. שאני רצה על ההליכון כבר 9 חודשים לא כדי לרזות, אלא כדי לא להשמין, ושאני לא מגבילה אותי באוכל כי נגמרו לי הכוחות לדיאטות, ונגמרו לי הכוחות לשנוא את עצמי, ושזה הגוף שלי וזהו. 

"את יכולה לנצח את הגוף שלך. אם את רוצה להיות מוכנה לתחרות, אז תקצצי בפחממה, ואם את פוחדת מכדורים אז תשתי הרבה קפה כדי שיהיה לך כוח לרוץ הרבה ולעשות אירובי. תתרכזי עכשיו באירובי." 

ככה הוא אמר לי, בלי שום התחשבות או התפלאות או חמלה לכך שסבלתי מ הפרעות אכילה . הלו, אתה לא קולט מה אני אומרת לך? אתה לא קולט שהייתי רזה פעם? מה אתה לא מבין בהפרעות אכילה? אתה רוצה שאחזור לשם? חוצפן. כעסתי. מה הוא לא מבין? חושב שהוא איזה מושלם....

מאז רזיתי והתחטבתי וכיף לי. כי אני אוכלת, ואני פעילה, ואני לא רעבה.

ואני אוהבת את חבר שלי אהבה ענקית, 3 שנים לא בא ברגל.

ואני עוד מעט משתחררת מהבצא וכל החיים לפניי.

בא לי לראות 49 על המשקל