לפעמים לא כדאי לגרד את הקליפה.

התבגרתי. אני חושב שעכשיו, בערך, סיימתי להתבגר. אולי אתמול, או שנשאר לי עוד שבוע, אבל בעקרון עכשיו.

זה לא כיף. זה די עצוב לי לחיות בעולם, את האמת, אחרי שגיליתי את האמת עליו. אין לי אף אחד מסביבי. אין חברים, אין משפחה, אין כלום. הכל אחיזת עיניים אחת גדולה. היום הם פה, מחר הם לא. אין תוכן לשום דבר. הכל זה בעצם ג'ונגל אחד גדול, שאני בתוכו איזשהו דגיג-רקק בלתי שימושי, שמקווה יום אחד לגדול ולהפוך להיות כריש שמן. אני מרגיש כזו ריקנות שאין בפי מילים לתאר אותה.

עצוב לי להיות בן אדם מבוגר. אני רוצה לחזור להיות ילד.