כינוי:
Written בת: 95
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 1/2009
ג'ורג' הקדוש
כשההורים של וויטני קראו לה וויטני, הם חשבו על ילדה גבוהה ורזה עם שיער חלק ובלונדיני ועיני תכלת, כזאת שתמיס את לבבות כל הבנים ותגרום לכל הבנות לקנא.
אבל כבר חודש לאחר לידתה, כששיערה החל לצמוח וכך גם שינייה, הורייה נחרדו לדעת ששיערה הוא ג'ינג'י מקורזל ושיניה צהובות.
כשכחול העיניים שנולדה איתו החל להתפוגג והפך לשחור כפחם, אמה כבה לא ידעה מה לעשות. הם כבר לא תלו בה תקוות.
כשהיא הגיעה עם מאיות ממבחנים אמה חייכה אליה ואמרה לה "כל הכבוד" חלוש. היא לא רצתה ילדה שמוציאה מאיות, היא רצתה ילדה שיוצאת עם מאות.
כיתתה לא הייתה סלחנית גם כן, עם כל קריאות ה"חננה, מאיפה הקריצו אותך?" וה"תתלבשי כמו בן אדם!", ולה היה קשה אבל היא עדיין עבדה, ולמדה, וחשבה ונהייתה חכמה יותר ויותר.
היא תמיד ראתה את חצי הכוס המלאה, גם כשבמסיבת הפיג'מות הראשונה שהיא הייתה בה גזרו לה את השיער כשהיא הלכה לישון (בתשע, בטענה ש"יש למחרת בי"ס"), וגם כשבתיכון כולם ירקו עליה וקראו לה בתולה זקנה, וגם כשבצבא כל הבנות בטירונות ברחו ממנה כי היא הייתה מסריחה.
ואז היא מצאה את לאונרד. לאונרד היה לבנבן ונמוך שלבש וסטים כחולים כל הזמן, היו לו משקפיים שכיסו לו שני-שליש מהפנים והגדילו את עיניו הירוקות תריסר פעמים. שיערו היה חום ומדובלל וקלסר הלימודים שלו תמיד בחיקו, בדיוק כמו קלסרה שלה. הם קנו בית והשתכנו, וכחודשיים לאחר החתונה הם החליטו להביא ילד.
אבל היא הייתה עקרה.
אז הם וויתרו ולא התחשק להם לאמץ, אז הם המשיכו לחיות, ואז אמא שלה מתה והיא נכנסה לדיכאון.
ועד שנדמה היה כי היא השתחררה מהלחצים הטראומטיים, אבא שלה מת והדיכאון חזר.
היא הייתה על כדורים ונרפאה, והיא ולאונרד חיו באושר ועושר במשך חודשים ספורים.
"לאון, לקחת את הדואר היום?" שאלה וויטני והוא החווה בראשו לשלילה. היא משכה בכתפייה והלכה להביא את המכתבים שכבר נערמו בדואר.
לא היה להם כסף, אז הם העדיפו להתעלם מתשלומי הארנונה והגז והחשמל עד לרגע האחרון בו היה אפשרי לשלם אותם. לא הייתה להם מכונית.
טוב, בעצם, הייתה להם מכונית, עד שהיא נסעה בשדרה הקרובה לביתה, החנתה, יצאה מהמכונית ופסנתר שנזרק מקומה 5 נחת, איך לא, בדיוק על גג הרכב. היא ציחקקה ואמרה שזה במילא מזהם את הסביבה.
לא הייתה להם טלוויזיה. הם קנו אחת בשלושת אלפים פאונד, אחת גדולה ומיוחדת ומפוארת ועמידה במיוחד, והם חיברו אותה לחשמל והתחילו לצפות בתוכנית, ובדיוק חצי דקה אחרי היה קצר שפוצץ אותה. פאנטסטי.
לא היה להם מחשב. הייתה שריפה בבית הישן והוא נפח את נשמתו כבר שם.
והכל, הכל נראה כאילו מישהו מסתכל מלמעלה ומגחך על חשבונה. אבל לה לא היה אכפת.
עד שההיפופוטם הזה נחת על הבית שלה מהשמים. אז, כבר היה לה אכפת. כי זה הרג את לאונרד.
"אתה שומע אותי, חתיכת אלוהים מחורבן?! כן, אתה! שומע?! מה יש לך נגדי?! מה עשיתי לך?! זה בגלל שלא קיימתי תרי"ג מצוות?! או שמא בגלל שעברתי על שבעת החטאים?! או שלא ביצעתי את שבעת עמודי אסלאם כמו שרצית?! מי אתה בכלל, אה?! אלוהים, שטן, בודהה?! מי אתה? ואיך אתה קשור אליי?!"
וכמובן, בדיוק הגיעו חבורה של מטפלים מסיינט ג'ורג', ביה"ח למשוגעים, כשראו אותה צורחת את זה ועוד איזה משהו על היפופוטם שנפל מהשמים, ואז היא הבינה טוב מאוד איך הוא היה קשור אליה, כשהמטפלים הלבושים בחלוקים לבנים קשרו אותה בחבלים לבנים למיטה לבנה ולקחו אותה באמבולנס לבן אל ביה"ח על שם סיינט ג'ורג' לחולי נפש, הזה שהיה בולט במיוחד בשדרה הלבנה כי הוא היה כתום עם נצנצים.
לאט לאט הגיעו לחדרה הקט והירוק מטפלים, רופאים, אחיות ואנשים רבים. ההמולה הייתה אקסטרווגנזית להחריד, אבל לה לא היה אכפת. כל עוד שהיא הייתה קשורה למיטה שום-כלום יכל לפגוע בה. שום-כלום.
ואז היא פגשה את סיינט ג'ורג'. ככה הוא קרא לעצמו. השם האמיתי שלו היה ג'רמי מק'אואן אבל הוא היה בטוח שהוא הקדוש ג'ורג'. זה בערך מה שהכניס אותו לביה"ח, והוא מחה בתוקף ואמר שאין זה מוסרי להכניס אדם למוסד על שמו, כמו שאין לתת למורה ללמד את ילדיה או לבנקאי להעביר צ'קים מאחורי האוזן למישהו על חשבונו. אבל דברים קורים והוא נכנס למוסד.
כולם ידעו להתרחק מסיינט ג'ורג', כי הוא היה באמת משוגע. הוא קיבל התקפי אפילפסיה כל כמה ימים, והיה מדבר מתוכם כאילו נתפס בו איזשהו דיבוק ולא יצא. אבל וויטני תמיד אהבה שינויים ואנשים מטורפים והיא וסיינט ג'ורג' התקרבו יותר ויותר עד שהוא קיבל התקף אפילפסיה יום אחד לידה והיא עזרה לו לצאת מזה והוא נזכר שהוא ג'רמי מק'אואן ושניהם צחקו על זה שהוא קרא לעצמו סיינט ג'ורג' אבל היא אהבה אותו יותר בתור סיינט ג'ורג'.
אבל היא עדיין אהבה אותו, והם נישאו, ותמיד כשהם הלכו יחד הייתה מן הילה כזאת סביב שניהם, כזאת שמגינה עליו ועליה מפני מזל רע.
וכשהם היו יחד, שום דבר רע לא קרה לה יותר. וגם לא לו. הם נועדו אחד לשני. והכל הסתדר בסוף. היא התגברה על הכל והוא התגבר על הכל והם חיו באושר ועושר עד שהרומאים צלבו אותו.
נכתב לתחרות הזאת.
יצא קצת הזוי הפעם, אבל תתגברו.
נכון?
אמייזינג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
