וואו.. אתמול היה לי שיעור נהיגה ראשון, והוא היה מעולה! אמנם במשך 40 הדקות הראשונות לא נסענו, אלא הוא הסביר לי על מבנה הרכב ותפעולו, אבל אחרי ההסברים התחלנו לנסוע, והכביש היה קל מאוד לנסיעה, אז היה לי ממש נחמד :) דרסתי חתול שכבר היה דרוס על הכביש, כי לא הספקתי להזיז את המכונית (זה היה בסיבוב, ולכן גם יותר קשה), וסטיתי פעמיים מהמסלול שלי בצורה מסוכנת (אופס.. P:), אבל המורה שלי אמר לי שיש לי שליטה מעולה על ההגה, כי רוב הזמן הוא לא תיקן לי את ההגה. אני רק מקווה שהוא באמת התכוון לזה, ולא אמר את זה רק כדי שיהיה לי יותר ביטחון בנסיעה. טוב, אפילו אם הוא אמר את זה רק כדי להעלות לי את הביטחון עם הרכב, אני ממש שמחה :) והשיעור הבא שלי הוא מחר, ואמנם אני עדיין קצת מתביישת מהמורה שלי (זה קורה לי הרבה עם אנשים זרים.. :( ), ואמנם אני עדיין מתה מפחד לעלות על הכביש בתור נהגת, אבל ככל שאני אתרגל יותר מהר, כך יותר טוב. אז אני באמת מחכה לשיעור שלי מחר.
היום גם נסענו לים, מוקדם מוקדם בבוקר, כמו בד"כ. היה ממש כיף, כי היו המון גלים גבוהים! אני אוהבת גלים גבוהים. לצלול מתחתם כצריך, לקפוץ אותם כשאפשר, מה צריך עוד בחיים :)
החבר שלי אמור לחזור היום מאיזשהו סמינר של חמישה ימים, אם הוא לא חזר כבר, ופשוט החליט שהוא לא מתקשר אליי. דבר מאוד הגיוני. אני לא יודעת מה לעשות איתו, אני תמיד חושבת על פרידה ממנו, ובסוף אני לא עושה את זה. היינו אמורים לנסוע לחו"ל בחופש, ביחד עם המשפחה שלי. היה אמור להיות לנו חדר משלנו, והיה אמור להיות טיול מושלם, ובסוף ביטלו לנו אותו. עכשיו אמא שלי הציעה שניסע בסוכות לטיול, הפעם באוניה! ואני מאוד אוהבת את הים, ואף פעם לא הייתי על אוניה, אז זה אמור להיות ממש טוב! אמא שלי לא הבטיחה לנו כלום, יכול להיות שזה ישאר רק בגדר רעיון. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שהדבר הראשון שחשבתי עליו הוא, "יופי, אני אוכל להתרחק מהחבר שלי לאיזה שבוע!" וזה לא כי אני לא נהנית איתו. זה לא כי אני שונאת אותו. זה לא כי הוא מעצבן אותי או משהו. זה פשוט כי הוא כל הזמן נוסע למקומות. לישון אצל אנשים (שהם, אגב, גם חברים שלי, ואני פשוט לא מוצאת דרך להגיע אליהם, כי לי אין הורים שמרשים לי הכל, בניגוד לחבר שלי..), הוא נוסע לסמינרים של התנועה המפגרת שלו, ואני מרגישה כמעט על בסיס קבוע "דאמט, למה הוא יכול להיפגש עם אנשים, ואני לא?" תמיד אני זו שנשארת בבית, תמיד אני זו שמחכה שהוא יתקשר מאחד הטיולים הקבועים שלו (וגם את זה הוא לא בדיוק עושה.. דביל..). אז החלטתי שאני לא רוצה אותו איתנו מהסיבה הדפוקה ביותר, כי אני רוצה שהוא ישאר הפעם בבית. זה הדבר הנכון לעשות? אני מרגישה כמו אחת שמתנהגת בצורה ממש דפוקה. כמו הנשים האלה שעושות שטויות לא הגיוניות, אתם יודעים, אלה שעליהן מומצאות כל הבדיחות על כך שהן לא הגיוניות. אני לא יכולה לשלוט בזה, אני פשוט עושה דברים לא הגיוניים. אני מקווה שאני אסתדר עם זה, ואם למישהו או למישהי כאן יש עצות, בבקשה! ספרו לי!
אז עד הפעם הבאה, בתקווה שאני לא אמות בשיעור הנהיגה הבא שלי P:, להתראות..
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
