Skeleton Songs

בזמן האחרון אני מרגישה ממש מדוכאת. למרות שהתחלתי לרוץ, למרות שכמעט הפסקתי לחלוטין עם המתוקים, למרות שתכלס הציונים שלי בסדר גמור, למרות כל זאת אני מרגישה מדוכאת. בחופש פסח הייתה מסיבה שממש רציתי ללכת אליה, אבל ההורים שלי לא הרשו לי. זה היה ממש הקש ששבר את גב הגמל, כי בזמן האחרון אני משקיעה ה-מ-ו-ן (!) בלימודים, ואין לי כח כבר, ואני מרגישה שאני לא יכולה לאזן את המצב, שאני לא יכולה לארגן את הזמן שלי בצורה שבה אני אוכל גם ללמוד וגם לעשות דברים שאני באמת אהנה מהם, שהם לא מתמטיקה או למידה לכל מבחן אחר. בקיצור, האיסור הזה, וזה שההורים שלי במשך כמה שעות, שבהן ניסיתי לשכנע אותם להרשות לי ללכת למסיבה הדפוקה, פשוט החליטו להיות מאוד עקשנים, גרם לכך ששוב התחלתי לחשוב מחשבות התאבדותיות. אני באמת רוצה להדגיש שזה לא בגלל שלא נתנו לי ללכת למסיבה הזאת, זה הכל.. פשוט הכל. בכלל, רוב הזמן יש לי מחשבות כאלה. זו לא הפעם הראשונה שאני עומדת על אדן החלון בחדר שלי (שאם הקפיצה ממנו לא תהרוג אותי, היא בהחלט תפצע אותי קשות..). מה גם שאני לא רואה שום דבר שונה בגוף שלי, ואני שונאת את זה. אני ממש שונאת את הגוף שלי, ואני לא מבינה איך אף אחד לא תובע אותי על זה שאני הולכת בציבור עם כל השומנים המגעילים האלה. מה שמדהים הוא, שאני מודעת לזה שאני כנראה לא באמת שמנה, שאני מדמיינת את זה, שזה משהו פסיכולוגי. ובכל זאת אני ממשיכה לחשוב ככה, לא לאכול, כל הזמן להוריד לעצמי את הביטחון העצמי עם זה שאני יורדת על עצמי. זה ממש מעניין, נכון? כן, אני אענה לעצמי.. 

טוב, את השיר הזה כתבתי לפני כמה חודשים, כשאר הרגשתי מבולבלת לחלוטין. אני בטוחה שכל אחד נתקל בהרגשה הזו כאילו הוא שני אנשים שונים, שחיים בגוף אחד, כאשר כל אחד מהאנשים האלה רוצה משהו אחר. ממש פיצול אישיות P:  

מלאת ביטחון עצמי

רק כאשר אני לבדי

מסתכלת במראה

ורואה בהמה

החיים מבלבלים מאוד

מלאים בסתירות מכאן ועד האינסוף

אך אני חושבת שאולי זה פיצול אישיות

ושהבעיה רק בי, בלי שום קשר לצעירוּת

בכל פעם שלי מעירים

אני מיד מסתגלת לדברים

לא חשוב מה אני חושבת על אותם מעשים

הכי חשוב זה לרצות את האחרים

מתנהגת לפעמים כמו דפוקה

ומיד מנסה לשנות זאת, כדי להמשיך להיות בשליטה

לפעמים מתנהגת כמו ילדה

אך שוב השליטה אותי משנה.. 

נ.ב - אני אשמח אם תגיבו על השיר.. כן, גם דברים לא טובים, ביקורת בונה וכאלה.. :)

הממ.. היום בבוקר הייתה לי ממש הפתעה.. שקלתי 52 :)

אז אני מניחה שאני איזה 52.5, אם בבוקר, בלי אוכל ובלי כלום, אני שוקלת 52.. זה ממש טוב.. :)

חבל רק שאמא שלי הכינה היום פשטידת מצות.. זה פשוט המון מצות שיכנסו לי עוד מעט לקיבה ויתעכלו.. גועל נפש..

אה, כן, בלי שום קשר לשום דבר, אנשים שנכנסים, בבקשה תגיבו.. זה מאוד יעזור לי להשתפר :)

טוב, המשך יום נעים לכולם, ופסח שמח וכשר :)

הממ.. כן.. הרבה זמן לא עדכנתי.. לא נורא :)

מבחינת המשקל, אותו המשקל.. הסדר היה בסדר, לא אכלתי יותר מדיי.. בעיקר סלטים :)

אני שונאת את זה שיש המון מיונז בכל דבר שאמא שלי מכינה בפסח.. זה ממש הורס.. :(

הממ.. אני רק מקווה שאני לא אשמין מכל הפסח הזה.. למרות שיש לנו הרבה דג לאכול מהסדר, ובדגים יש משהו שאמור לזרז את חילוף החומרים או משהו כזה.. אז זה טוב.. מצד שני, אמא שלי מאוד אוהבת להכין קינוחים לסדדר, כך שנשארו לנו המון כדורי שוקולד ועוגות.. בעע..

נו, מילא.. הנה עוד שיר.. קצת שונה.. מלא במטאפורות.. מקווה שתאהבו..

כלנית יחידה, אדומה לבדה

עומדת זקופה, בודדה

בין כל הצהוב והירוק

ישנו רגש, רגש עמוק

אינה מרגישה שהיא קשורה לצהוב

למרות ששתיהן פרחים

אינה מרגישה שהיא קשורה לירוק

היות והגבעולים ממנה שונים

והברווזים, מה איתם?

מתאימים לכל התנאים

אוויר, יבשה, ים

וכל הזמן את מיקומם משנים

ואני, כה מבולבלת

כאותה כלנית קטנה

מה לעשות, לאן ללכת

והאם כדאי לשנותה..

הולכת בקור המקפיא וחושבת

איך זה שהיא עברה כ"כ מהר, השלכת

הרי רק לא מזמן התחילו העלים לנשור

והנה אנחנו כבר הולכים בכפור

רק אתמול היה לי מאה בחשבון

ועכשיו איני זוכרת מהו דלתון

ימי הלימודים טסים מול עיניי

ואיתם כל ימי חיי..

מפחדת שאולי אני לא מספיקה

מכיוון שאני לא כזאת מבריקה

אגור ברחוב בלי שום דבר

מפני שאין לי אפילו עבר

אז אם אין לי עתיד לֵמַה להתאמץ?

לא עדיף פשוט לשים לזה קץ?

לכל הטעויות יש סוף וגם התחלה

אולי הגיע תורי להיקבר באדמה?

הזמן מהר מאוד טס

ובלי משים עוד חודש נכנס

החיים לא ישימו לב להיעלמותי

שנים יעברו, ואני אינני

אוקי, אז עכשיו אני במצב רוח דיי טוב, כי שקלתי את עצמי וירדתי חצי קילו, ובדקתי את זה במשך כמה ימים, וזה יציב :) 

מצד שני, זה כ"כ לא קרוב למה שאני רוצה.. :(

הממ.. כן.. הנה עוד שיר נחמד.. (לא בדיוק נחמד, אבל לא חשוב.. P:)

צופה בטיפות אשר זולגות מהשמיים

וחושבת מה בעצם קורה בינתיים

כלום כאילו לא זז, הכל כרגיל

אך בעצם הזמן טס, ונעלם כליל

כפי שהטיפות נוחתות על השלוליות ונעלמות

כך היום מגיע והשעות בו עוברות.

בקושי מספיקה להתעורר, וכבר צריך לחזור לישון

אפילו לא חושבת מה אעשה היום

החיים הם מרוץ, ואני יכולה רק לנשום

בין כל הדברים שאני עושה כל יום

הולכת ללימודים, פוגשת אנשים

חוזרת הביתה, ושוב אין לי חיים

מה עם כל הדברים שאני אוהבת?

זאת כל יום אני שואלת

משכנעת את עצמי שאוכל לעשותם בעתיד

אך ככל שעובר הזמן אותי זה יותר ויותר מטריד

חושבת כל הזמן, ולא יכולה לעצור

רוצה להיות כמו זו שניגנה בכינור

ללמוד כל היום, לא זקוקה לחברה

להיות לבד, ולהגיע למטרה

פרפקציוניסטית, זה מה שכולם לי אומרים

אך אני רק חושבת שכך זה צריך להיות בחיים

לחשוב קדימה תמיד, לתכנן הכל מראש

לא לחיות את החיים, לֵתמיד לחשוש

הממ.. כן.. אני יודעת שזה אמור להיות בלוג של שירים, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק.. אני רוצה להגיד איך אני מרגישה בלי חרוזים..

טוב, אני מרגישה ממש לא טוב.. אני לא מרזה.. אני בקושי מצליחה לא לאכול (לא כי קשה לי לא לאכול, אלא כי ההורים שלי עוקבים אחרי כל צעד שלי.. כן, הם יודעים על "הבעיה" שלי, כביכול..).. אני בד"כ חושבת עד כמה אני מגעילה, מה שמשפיע גם על מערכת היחסים שלי, היות ואני לא רוצה שיגעו בגועל נפש הזה שנקרא הגוף שלי..

הממ.. אבל אני שותה המון! :) זה אמור להאיץ את קצב חילוף החומרים שלי.. אמור..

מישהי/ו יודע/ת מה לעשות עם העייפות המטופשת הזאת? כי כל פעם שאני לא אוכלת בבית הספר (שבכמה ימים האחרונים זה כל יום D:) אני ממש עייפה, ואנשים מתחילים לשאול שאלות..

בבקשה, עזרו לי.. ולא, אני לא מדברת על עזרה בסגנון "אל תרעיבי את עצמך.. זה לא בריא.. " וכו' וכו'..

עד לפעם הבאה, בתקווה שאני אהיה יותר רזה..

הנוף המשתקף בעיניי

מתאר כה טוב את חיי

הכל מואר ומשמח

אך ברקע תמיד יש את החושך כאורח

הלילות מתארים את שניהם

יושבת על אדן החלון

מצד אחד הרוח הנעימה

ומצב שני אין רצון

הימים מלאי האור

לפעמים מזכירים את הקור

רוצה להמשיך, ולא לבד

וגם להפסיק לזוז לעד

השמש יכולה להיות שניים

כמה היא מיוחדת, שם בשמים

נעימה ומחממת, אחראית לחיים

וגם מעיקה, ממיסה ושורפת תאים

כן, שעות בין הערביים

שעות כ"כ מבלבלות

הרי לכל דבר צדדים יש שניים

יש גם עליות וגם ירידות...

עייפה כבר מכל השליטה,

אך עדיין צריכה אחיזה.

לא במציאות, ולא בַּאֵמֵת,

אלא באפקט.

אפקט של תקווה לחיים יותר טובים,

אפקט ששייך רק למושלמים.

אפקט אובססיבי, בלי שום ספק,

אך למי אכפת, כל עוד זה מספק?

רוצה להאמין שאני עדיין בשליטה.

רוצה להאמין שאני לא צריכה עזרה,

אך עמוק בליבי יודעת, שזה כבר לא לגמרי נכון,

ועוד כמה זמן יאבד ההיגיון.

אך הגאווה כל כך גדולה,

ואין לי שום רצון להרגיש בושה.

בושה על כך שלא הצלחתי להגיע למטרה,

המטרה שאימצתי בלית ברירה.

המטרה היא לעשות ולהצליח בכל,

גם לנגן, גם להבין וגם לאכול.

מטרה מושלמת לחיים מושלמים,

כי זה מה שצריך, אין אפשרות לחיים אחרים.