Skeleton Songs

הממ.. אין לי שום דבר חדש ממש, פשוט רציתי לעדכן.. שתי החברות הכי טובות שלי הכינו לי קומיקס, והוא היה ממש מצחיק (עם כל מיני בדיחות פרטיות כאלה), אז ממש אהבתי אותו. חוץ מזה, הן קנו לי מחברת גדולה כזאת של בטי בופ, בשביל השירים שלי. מאוד שימושי, אני חייבת לציין. חוץ מזה ההורים שלי הביאו לי את המתנה הכי מעולה בעולם, מחבט טניס חדש! הייתה לי בעיה עם המחבט הקודם, אז מחבט חדש (וממש נוח) זו מתנה מעולה, במיוחד היות ובקיץ אני אשחק הרבה יותר מאשר בזמן לימודים, כשאין לי זמן לנשום בין כל המבחנים.

אני עדיין שוקלת 53. הגעתי למסקנה שבסוף החופש הזה אני אשקול 50 ק"ג. אני אעשה את זה בצורה הבריאה, היות וכל העולם עוקב אחרי עדיין. אמא שלי הכינה פחזניות ועוגה ליום ההולדת שלי. בכל פחזנייה כזאת יש איזה 400-500 קלוריות. זוועה פשוט. אז אמרתי לה שאני לא הולכת לאכול את זה כל היום, והיא ישר התחילה לחשוד. משוגעת ממש. בשניה שאני אומרת לה שאני לא רוצה לאכול משהו, היא ישר מתחילה עם כל השאלות האלה, עם כל ההרצאות האלה בנושא משקל, ואכילה נכונה וכל מיני בולשיט כזה. אני שונאת את זה. כל הזמן מרצה לי על אותם הדברים. זה ממש מטופש מצידה, לחשוב שאם היא תחזור על הדברים, אני באמת אעשה עם זה משהו.

אני עדיין מרגישה כאילו אין לי חיים (עדיין? אני לא בטוחה אם רשמתי את זה פה אי פעם.. אבל חשבתי על זה הרבה). החבר שלי מסתובב בחוץ עם החברים שלו עד איזה 4 לפנות בוקר. אני יושבת בבית ורואה טלוויזיה, וזה כזה ניגוד, שאני מרגישה עלובה לעומתו. כשאני לא יכולה לעשות ספורט בחופש, לא נשארות לי הרבה סיבות לצאת החוצה, אז אני מרגישה ממש רע. מה גם שאני מוציאה הרבה מהעצבים שלי על המשפחה, וזה ממש לא טוב.

הממ, פעם הבאה יהיה איזה שיר, אני חושבת. נראה אם תהיה לי מספיק מוזה..  

שמתם לב עד כמה סדר הוא חשוב? הכל צריך להיות מסודר ומאורגן - יש לנו תעודות זהות, יש המון מסמכים, רשימת שמית בכיתות, ועוד כ"כ הרבה דוגמאות! כן, זה מאוד נוח כשיש סדר, אבל לא צריך להגזים. להיות אובססיבי לסדר זה בדיוק כמו להיות מסומם או משהו. זה מה שאתה חושב עליו כל הזמן. כשאתה מכור לסמים, אתה חושב רק איך להשיג את המנה הבאה. כשאתה אובססיבי לסדר אתה חושב רק על לסדר. אתה רואה לכלוך קטן, ומיד משתגע ומנקה אותו. כן, לא צריך להגזים עם שום דבר. כל דבר שהוא יותר מדיי או פחות מדיי הוא לא טוב. זה לפחות מה שאני למדתי עד עכשיו. נראה, אולי נמצא משהו שהוא שונה מהבחינה הזאת. ואולי לא, היות ועוד שניה אני מרגישה שאני אקפוץ מאיזה חלון. אין לי כח לכלום בשבוע האחרון. אני רוב הזמן מדוכאת. כואב לי הראש, כואב לי הרחם המטופש שלי, כואב לי לחיות.. ומה גם שביום שבת יש לי יום הולדת. אני שונאת ימי הולדת. לקבל מתנות זה מביך.. שכל החברים שלך יבואו ויברכו אותך, זה מביך.. אני שונאת שכל תשומת הלב מופנית אלי, ושלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת תשומת לב! אבל אני אוהבת גם לשלוט בזמן שתשומת הלב מובאת לי.. כלומר, ביום הולדת, ילדת היום הולדת היא זו שמקבלת את תשומת הלב, ואין לה ברירה. אני לא אוהבת את זה בכלל.. טוב, נראה איך יום שבת המטופש יעבור.. עם כל המשפחה שתבוא אולי.. אולי לא.. אולי רק חלק.. אני מקווה שחלק קטן..

ועכשיו, שירון קטן.. על סדר.. תהנו..

סדר

סדר הוא החשוב

בלעדיו דבר לא עצוב

אין חשיבה, ישנה מטרה

ודרך ללכת בה

סדר היום

לקום, לא לישון

להתארגן, לצחצח, לנקות כה היטב

כדי שלבלגן הם לא ישימו לב

כל עוד חדרי מסודר

הכל בשבילי נחשב כאפשר

כי זו שמסדרת לא יכולה להיות משוגעת

והם חווים רק נחת

נכון, ארוני מבולגן כליבי

מתאר במדויק את מצבי הנפשי

מבולבלת, חסרת אונים, רוצה תשובה

כל חיי תשלוט בי המלנכוליה?

הסדר מסתיר את הבלגן

הסדר מארגן את כולם

הבלגן הוא רע, הסדר הוא טוב

שמתם לב שמבולגן לאהוב?

הממ.. האכזבה מאנשים לפעמים ממש מדכאת.. אתה מצפה למשהו ממישהו שאתה יודע שאכפת לו ממך, ואז פתאום הוא מאכזב אותך. זה ממש מבאס. ואז הוא עושה את עצמו מאוד מאוד חמוד, ואתה סולח לו. כן, אני מדברת על החבר שלי. לפעמים הוא יכול להיות כזה אידיוט, בלי לדעת אפילו. לפעמים אני אוהבת אותו עד בלי דיי, ולפעמים אני שונאת אותו כ"כ שאני יכולה בעצמי לתקוע לו סכין בעורק הראשי.

הלימודים בסדר בינתיים. הבגרויות עוברות אחת אחרי השניה. הבגרות הבאה שלי היא באנגלית (מועד ב'), שלא באמת נחשב. אח"כ יש מתמטיקה (שוב, מועד ב'), שזה יותר רציני, אבל מכיוון שאני עובדת המון, אני אמורה להצליח.

חלומות חלומות.. כל הזמן חלומות רעים.. ישנתי ממש טוב בשלושת הימים האחרונים, לא התעוררתי בכלל (בד"כ אני מתעוררת 5-7 פעמים בלילה). אבל בכל זאת זה מציק לי, כל החלומות הרעים האלה על גופות, אנשים מתים והכל. אני מכירה את האמונה התפלה הזאת שאומרת כי אם אתה חולם שמישהו מת, כנראה שיהיו לו חיים ארוכים. אני לא ממש מאמינה באמונות תפלות.

והנה, כפי שהבטחתי מתישהו דיי ממזמן, שיר. תהנו..

שוב

ושוב אותה ההרגשה שאין לי שום סיבה

להמשיך הלאה

ושוב אותה מרה שחורה שנראה כי אני שקועה בה

עד למעלה

מסתכלת לשמים, רואה ת'עננים

הם קוראים לי בינתיים, להצטרף לציפורים

ואני רק רוצה לעוף אל הרצפה

להתנגש בה בחוזקה

ולשכוח..

מסתובבת ברחובות ומרגישה כמו זרה

נכנסת לביתי, אך מרגישה לא קשורה

אחת שמחייכת נמצאת מחוץ אליי

אך בפנים אחת זועקת, שובי שובי לחיי

ושוב אותה הבעיה שלא רוצה להיפתר

רק לקטר

ושוב אני נכנסת לצרה, שרק רוצה להישאר

איני רוצה בה יותר

מסתכלת למטה, המרצפות לי קורצות

בכיי לא לעזרי, רק את האדום הן רוצות

ואני מסכימה שגולגולתי תתנפץ

אני בעצמי את ראשי ארצץ

ואשכח..