על קצות האצבעות

אהובי,

אין אינך מטעות אותי אהובי. בליבי אני יודעת שאתה חושבה עליה, על האישה האחרת.

ולמרות זאת, בכל כוחי אני מנסה לשכנע את עצמי לא להאמין לאמת, שאתה כבר לא אוהב אותי יותר.

עצם המחשבה על לאבד אותך גורמת לי להרגיש מן הרגשה של ייאוש, של ייסורים בלתי פוסקים; כאב הלב.

אהובי, איך אינך רואה כמה אני סובלת בגללך? שנתיים של אהבה עכשיו נספו מעל פני היבשה?

אינך זוכר את הרגעים שלנו אהובי? שהיינו במרכז הרעש וההמולה והרגשנו שרק אנחנו שם.

אני יודעת שהאהבה שלנו הדדית, הייתה. ואני מאשימה את עצמי אהובי, אך לא שמתי לב שאהבתך כבר לא

שם. ואיך אתה אהובי, יכולת לסיים את מה שהיה בינינו. באותו יום חמישי שעבר, נגאלתי מייסוריי. סוף סוף

הבנתי שלא אני הייתי האשמה, אלא אתה אהובי. אני אהבתי אותך כמו שאי אפשר לאהוב, דאגתי לך עד

גבול הטורדניות. וכשהייתי במשרד אינך יודע כמה שעות ארוכות דיברתי עם מזכירתך כדי לדאוג שכל מה שיקרה

יהיה יאה בשבילך. והיום אהובי, אני יוצאת לפגישה עם בחור טוב שאין כמותו. מה שאני רוצה להגיד לך, זה

תודה שנתת לי את מה שרציתי, אהבה. האהבה בינינו לא נמשכה למשך שנתיים ארוכות ויפות. אבל היום,

אני ממשיכה הלאה, כמעט כמו שאתה המשכת הלאה למרות שאתה המשכת לפני שאפילו נפרדת.

אני מקווה שהבחור איתו אני יוצאת היום אהובי, יאהב אותי כמו שאהבת בעבר, כמו שאתה עדיין מעריך אותי

בהווה, וכמו שאתה תרצה אותי בעתיד. אהובי אהבתך יקרה לי מפז ולעולם לא אוותר על זכרון הרגעים היפים

שהיו לנו ביחד. בהצלחה עם הקשר החדש אהובי, ולמוסר השכל אל תיתן בה אמון כל כך מהר. לנו זה לא עבד.

שלך לנצח אחד.