כן , הם פשוט אוכלים אותי.
אני כ"כ מתגעגעת אליהם.
אתמול דיברתי עם אבא בטלפון, וכמעט התחלתי לבכות.
עכשיו אני עוש שניה בוכה, אבל אח שלי בבית אז לא בא לי שהוא פתאום יכנס.
אני רוצה לראות את אבא וליביה.
אני רוצה לשמוח.
כי כשהם היו פה לא היה אכפת לי משום דבר.
הייתי פשוט שמחה,,
כי אהבתי לראות אותם.
להיות איתם.
לראות שליביה אוהבת אותי ורוצה להיות איתי.
לראות שכשהיא פחדה ממשהו היא רצתה שאני ארים אותה אלי.
כשהיא רצתה שאני אבוא איתה היא באה ולקחה אותי בכוח.
אהבתי להיות עם אבא.
כי זה אבא.
ועדיף לי לראות אותו בערך פעם בחצי שנה מאשר אף פעם.
כי אני אוהבת אותו.
כי הוא אבא שלי.
ואני כן מעריכה את כל מה שהוא עושה למעני.
וכמה שהוא משתדל לבוא ולצלצל.
ואולי לפעמים אני מתעצבנת עליו בגלל כל מיני דברים,,
אבל בסוף אני מבינה.
שהוא באמת אבא טוב ואוהב.
אני מתגעגעת אליהם כ"כ.
אל השמחה שהם הביאו לי.
אל החיוכים, הציחקוקים..
האהבה.
אני פשוט מתגעגעת,,
ואין לי עוד איך להסביר.
ואין לי מי שרוצה לשאול ולהבין.
פשוט אין.
פשוט מתגעגעת.
פשוט מ ש ת ג ע ת .
חסר לי אהבה, שבאמת אוהבת אותי.
ולא חושבת שאני מעצבנת וטיפשה.
חסר לי מי שיבין אותי.
שיחבק.
זה לא נגמר,,
זה רק ההתחלה של הסוף,,
מה עשיתי?!
פאאאאק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
