רק את ואני,
רק אני ואת,
רק אני והחברה הכי טובה שלי.
שבחיים לא עזבה אותי.
נוי,
כי דוגרי ? רק את נשארת לי.
דוגרי ? כי רק לך תמיד היה אכפת ממני ,
כי דוגרי ? רק את חברה שלי.
החברה הכי טובה שלי,
גם אתמול כשהייסתכלתי על חודשים ישנים יותר בבלוג ראיתי שתמיד הופעת,
שתמיד שהיה לי עצוב עודדת אותי ותמכת בי , הצחקת אותי שימחת אותי.
היית באמת חברה שלי. היית שם בשבילי , תמיד לא משנה מה.
כולם הישתנו,
אני חשבתי ברוב תמימותי שגם כשנעבור לחטיבה,
נישאר ביחד כל הלפידניקים , כל החבר'ה שלי , שלנו.
כל הילדים שפעם היו החיים שלי.
כולם עזבו , הישתנו .
כל האנשים שלי, כל מי שסמכתי עליו אי פעם ,
ברגע נעלם , ברגע עזב , ברגע אחד התחיל לשנוא אותי.
הלב שלי נהרס, בגלל כל האנשים האלה, נשבר, כל הנשמה שלי רוצה למות, אני רוצה למות.
האם אי פעם הכל יחזור להיות כמו פעם ? האם ?
2 בנות שפעם היו החיים שלי כל הזמן רוצות ללכת לרעות , הן כבר שונאות את כל הלפידניקים חוץ מאיזה כמה בנות.
3 בנות אחרות שפעם היו חברות ממש טובות שלי לא יצאו איתי באותה כיתה אז הם כבר בקושי מדברות איתי, וכשאנחנו מדברות זה יוצא שאני באה אליהם רק לי חשוב לשמור על קשר עם כולם .
עוד 2 בנות שהיו פעם גם החיים שלי , גם לא יצאו איתי באותה כיתה אז אנחנו כבר בקושי מדברות .
הבנות בכיתה שלי שונאות אותי, ואכן כן זה לא חדש לי כ"כ ,
[בא לי לעבור כיתה למרות שלא משנה לאן אני יעבור תמיד אני ארגיש לא רצויה, דוחפית, תמיד מוציאים אותי מגעילה.תמיד. תמיד עלי יורדים, ואולי אני כדי לנסות להגן על עצמי יורדת על אחרים, מאיפה ההיתנהגות הזאת ? איפה שני הישנה, התמימה, שתמיד הייתה שם כדי לעזור לחברה לא משנה למי, גם למי שהיא הכי שנאה, איפה היא ? לאן היא הלכה? למה אני הישתנתי!? למה ? אוף נו הכל חרא חרא חרא.]
אבא כבר לא מחזיר לי אסאמאסים בכלל , אין לי מוסג איפה היא נמצא, אין לי מוסג מה איתו.
והוא פאקינג אבא שלי , לא דיברתי איתו איזה שבועיים וחצי , אסאמאס הוא לא יכול לשלוח חוץ :"מכל הכבוד שני על הציון הזה, זאת הילדה שלי תמשיכי ככה" בלי אוהב אותך , אני אצלצל יותר מאוחר , מתגעגע אליך.
בטח הוא לא יבוא בפסח אין לי כבר שום ציפיות.
בטח גם ליביה וסטפני לא יבואו בקיץ .
אוף נו איזה געגועים מעצבנים.
ואתה,
כן אתה, אני כבר לא מצפה ממך כלום.
אתה הכי הישתנת , אין לי מוסג אפילו איך לקרוא לך.
אין לך כבר אמון בך, אין כבר עידוד ותמיכה ממך, אין כבר כמעט אהבה.
"אני אוהב אותך" את השלוש מילים האלה שחכת , מתחילת שנה כמעט ולא פעם אחת אתה באת ואמרת לי את זה, אמרת את זה רק אחרי שאני אמרתי לך , וגם זה בטון מזלזל ופוגע. אין לך מוסג כמה ניפגעתי בגללך מתחילת שנה, אני על סף היתמוטטות בגללך. ואני יושבת ושותקת , כי אני לא מאמינה שיהיה לי יותר טוב בלעדייך, אני מאמינה שהיחס הזה מגיע לי, כי כנראה עשיתי לך משהו. אבל בחיים לא היתייחסת אלי ככה. בחיים.
אז מה קרה לך ?!?!?! הא ?! שמישהו יתן לי תשובה!
איך פתאום אתה קורא לי " איזה מניאקית את שני אני רציני איתך" ואז אתה מתפלא למה אני כועסת עליך, ואז אתה מצלצל שואל מנשמע , כיאילו כלום, ואז אתה שואל למה אני כועסת עליך? ציפיתי שאולי תבקש סליחה , אווי אבל שחכתי אתה לא יודע מה זה אומר כבר. תמיד אני יוצאת אשמה.
אתה לא אותו אחד , פעם לא היתקרבת כמעט לאף אחת, רק אני הייתי בראש שלך, היום כל היום אתה רודף אחרי בנות מרעות ומכבים, אתה בא מקלל אותם ומעצבן אותם עד שהן רודפות ומרביצות לך , ואז אתה בא אלי ואומר לי" נו שני תגידי להן" מה אתה רוצה שאני אגיד להן !? הא אל תרביצו לו הוא לא באמת רצה שתרדפו אחריו הוא סתם קילל אותכם ועיצבן אותכם ואז בגלל שאני חברה שלו הוא בא ומתחבא מאחורי ואומר לי להגיד לכם לא להרביץ לכן כי הוא לא עשה כלום. זה מה שאתה רוצה שאני אגיד להן ? וואלה איזה סידור מצאת לעצמך.איזה חברה פראירית מצאת לעצמך, אותי, אני. ואזזז אתה בא ושואל אותי למה הוא נגע בי בהסעה? ואני אומרת לך שהוא לא נגע בי ואתה עדיין מאמין לזה, ואז אני שואלת אותך שאם אני הייתי נוגעת בו אם היית כועס עלי יותר , ומה התשובה שללך !?! כן , ווואלה יופי באמת . וכשאתה בא ושוכב על ליאור באוטובוס סדרך חברה מהמוזיאון ואני כועסת עליך בסוף יוצא שאתה כועס עלי, ואתה עוד אומר לי שזה שטויות זה לא נכון וזה , אז אני מראה לך תמונה, שרואים בברור אותך שוכב על ליאור , שוכב עליה , צוחק נהנה, אז מה התשובה במזויינת שלך מהשכל ?! הא ?! כאילו פאק לפחות תנסה למצוא יותר טוב לפחות תבקש סליחה, מה התשובה ?! הא ?! זה בפוטושופ, וואלה מה ניראלך זה מהמשטרה, ובשעת אפס כשאני לא נמצאת ליאור באה וקופצת עליך ואומרת לך " אלירן תעשה לי שק קמח נוו ו'קשה" אתה עושה לה ואז אחרי כמה צעדים מוריד אותה ואז היא אומרת לך " נו אלירן אלירן עוד קצת עד לכיתה" אז אתה אומר "טוב נו טוב" ובכלל לא חשבת על לספר לי, ואפילו לא חשבת פעם אחת לבוא ולשאול אותי עם מפריע לי שאתה עם ליאור, אפילו פעם אחת לא חשבת לא לדבר איתה יותר אפילו כשראית שזה כ"כ פוגע במערכת יחסים שלנו, אפילו כשאתה יודע וידעת שזה כ"כ פוגע בי , רק אמרת לי תנסי להיות חברה שלך אולי הקנאה תעבור, אולי אתן תיהיו חברות אולי ואולי ואולי ואולי. אף פעם לא באמת חשבת מה יעשה טוב לי? לשני ? לזאת שאתה אוהב, ואולי כבר לא. תמיד אתה, ואני תמיד חושבת עליך , אני מתחילת השנה כמעט ולא הייתי עם בנים כי ידעתי שזה יפגע בך, ולא רציתי לעשות לך שום רע, אבל לפני שבועיים או חודש התחלתי להיות בכוונה עם בנים כי ראיתי שזה לא מזיז לך שאתה עם בנות שזה לא מזיז לך שאתה פוגע בי , אז התחלתי להיות עם בנים הרבה יותר לרדוף אחריהם לדגדג אותם , לנסות שפעם אחת תראה איך זה מרגיש. איך זה מרגיש לראות את מי שאתה אוהב עם מישהו אחר, להרגיש שאולי תאבד אותה, את זאת שאתה אוהב, אבל מה מסתבר ?! זה בקושי מזיז לך , אז אני מנסה להיות קרה ומגעילה טיפה אליך , וזה ? גם לא עוזר. אז מה אני צריכה לעשות ? הא ?
ואולי זה נשמע שטותי ותינוקי אבל זה פוגע, כן זה פגוע. אין לך מוסג כמה פגעת בי, כמה אתה פוגע, וכמה אני יודעת שאני אפגע עוד , כי אני יודעת שאין לי את האומץ לבוא ולהגיד לך שום דבר ממה שרשמתי פה , אולי אין לי את האומץ לבוא ולגמור את המערכת יחסים הזאת. כי זאת הראשונה, ולפני שנה היא הייתה כלכך מושלמת . כלכך אהבתי אותך . ואני עדיין אוהבת אותך , אבל את אלירן שלי ? איפה הוא ? לאן הוא נעלם לי ?
אהוב שלי איפה אתה?
כנראה שאין טעם לחיות, כולם עזבו, כולם הישתנו, כולם , מסתבר שאפילו אני.
ואם רק היא נשארה לי ,
אז אולי עדיף למות כבר?
רק אני והיא, נלך למקום יותר טוב, שתינו , בלי כולם.
אולי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
