היי ילד, אתה פה? אני לא רואה אותך. אני מצטער שאני מעיר אותך ככה פשוט יש משהו חשוב. אתה פה?

עבר הרבה זמן, אני יודע, קשה לי להרגיש את הנוכחות שלך כאן והצנזור שלי גדול ומקשה עלי לשמוע אבל אני כאן בכל זאת.

נורא חשוך כאן, איך אתה מסתדר עם כל החושך הזה?

אני לא.

אז למה אתה כאן?

כי אתה לא מבקר אותי וזה המקום הכי בטוח שמצאתי.

ילד, אני מצטער, תקשיב זה לא בכוונה, אני פשוט כבר מבוגר עכשיו ויש לי עבודה של מבוגרים ואני עובד המון שעות.

אתה נהנה מזה?

כן, מאוד. אבל הנאה מסוג אחר, הנאה אינטלקטואלית. אני מתכנת, עובד בהייטק.

נשמע מאוד רציני. אתה מאושר?

בסטנדרטים שלך או שלי?

שלנו

שאלה טובה. טוב לי. אבל אני לא מסתכל פנימה, כי חשוך שם, והר הכרמל כבר לא מפעים אותי כשאני יוצא להביט בו.

זה לא ששכחתי ילד, לא שכחתי, באמת! אני זוכר איך זה מרגיש, זה פשוט רחוק.

בכנות, הכל נשמע כמו ברברת אחת גדולה כדי להמנע מלהביט לך בעיניים. אפרופו עיניים, איפה אתה?

אני כאן.

איפה?

כאן, לידך.

שלום לך :)

שלום אסף, אני מצטער שאני לא לבוש.

הכל בסדר ילד, אני כאן עכשיו, הינה קח את המעיל שלי.

תודה.

אסף, אתה חושב שיום אחד תעזוב הכל ותחזור להיות מי שאתה באמת?

אני מקווה ילד, זה לא כזה פשוט בעולם של המבוגרים. כאן הכל מסתובב סביב כסף.

וגם כשיש לך, אתה לא יכול לעצור, כי אם תעצור לא יהיה לך.

אבל מה לגבי משאלות? אתה לא יכול לבקש עוד כסף כשאתה צריך?

אוהו, ילד, אם רק ידעת כמה פעמים סמכתי וההשגחה לא היתה שם כשהייתי צריך אותה. קצת איבדתי אמונה.

אתה לא יכול אסף! אתה לא יכול! אתה צריך אתה צריך להאמין כי אם לא תאמין אז מה כל זה שווה מה הטעם מה הטעם מה הטעם? העולם לא צריך סתם עוד מבוגר, למה שלא תאמין מה היא עשתה לך?? מה היא עשתה?

אני לא יודע, אני לא זוכר.

אתה זוכר! ספר לי

אני לא מעיז. אני לא זוכר

איך בכלל אתה מסתובב בעולם הזה בלי אמונה? לא פלא שאתה רק עובד ועובד ומסתפק בכסף וצורות ברורות של הגיון. 

אסף אתה לא יכול ככה אתה צריך לסמוך

אני לא יכול ילד! אני לא יכול. הכל זה רק דימיון. לא משהו שאפשר לסמוך עליו.

אתה מעצבן! תפסיק כבר!

אני מצטער

תפסיק!

..

ילד, בכל מקרה, באתי מסיבה אחרת לגמרי. זה אולי ישמע לך מוזר אבל סוגרים את גאיה. סוגרים את היומן. זה אומר שלא אוכל לכתוב לך יותר.

לפחות לא בבמה הזאת.

זה לא שלא נוכל לדבר יותר בכלל, תמיד יש מחברות, אבל משהו כאן, בבמה הזאת, היה שונה.

14 שנים וכמעט 8 חודשים. היית מאמין? כמעט חצי חיים!

אתה שלם עם זה?

כן. אני מרגיש מוכן

גם אני.

..

אז מה... מילים אחרונות? מוזר כל כך שלא אוכל לכתוב אחרי זה!

תמיד ישב לי בחלק האחורי של הראש שלא משנה מה יקרה, תמיד אוכל בסוף לחזור לגאיה.

ועכשיו היא לא תהיה יותר. משונה כל כך! זה כאילו תולשים ממך חלק.

אז כן, בסוף גדלתי להיות עוד עכבר במערכת.ֿ בורג בחלום של מישהו אחר.

ואף על פי שאני מודע היטב לעלות של לדחות דברים לאחר כך, יש לי עוד זמן להגשים חלומות משלי.

בכל זאת, אני רק 30.

אני רוצה להודות מכל הלב לכל האנשים הנפלאים שהגיעו אלי דרך היומן לאורך השנים.

זו זכות גדולה עבורי להכיר אתכם. אני אוהב אתכם מאוד!

אם תרצו לשמור על קשר, כתבו לי למייל הזה:

[email protected]

ההודעות שמגיעות אליו מופנות למייל האמיתי שלי

להתראות גאיה,

ותודה רבה על הבמה.

אסף והילד.