"מה קרה?" שאגה קרו, מנסה לסובב את ראשה לעבר כיוונה של מילי.

"הג'ינס שלי! נשפך עליו קפה!" ג'ון עצר את האוטו ומילי יצאה במהירות, אחרייה קרולינה וג'יין.

"טוב, זה לא כל כך נורא-"

"לא כל כך נורא?! הג'ינס הזה עלה לי 600 דולר!" היא הביטה לעבר הג'ינס השחור.

דאגי זיפזפ בין הערוצים, בעוד שתום יצא מוכן לשינה.

"אתה מתכוון להתקלח היום או מה?" זרק לעברו.

"טוב טוב אמא" זרק דאגי את השלט ונכנס למקלחת.

"הארי יחזור היום בכלל?" הביט דני לעבר השעון שבדיוק הורה חצות.

לפניי שטום הספיק לפתוח את פיו לחדר התפרץ הארי - שתוי לגמריי.

"הארי!" צעקו טום ודני יחדיו ומיהרו להושיב אותו על הספה.

"טום אחי, אני אוהב אותך" קם הארי לחבק את טום, וטום דחף אותו אחורה.

"למה שתית כל כך הרבה לעזאזאל?!" מילמל דני ומיהר להודיע לדאגי שיסיים להתקלח.

"אל תאנוס אותי" צעק הארי למראה של דאגי שיצא מהמקלחת.

"מה עובר עליו?! למה נראה לו שלעזאזאל אני בכלל מתכוון לגעת בגועל נפש הזה?!" נעלב דאגי.

הבנים הכניסו את הארי למקלחת והשכיבו אותו לישון.

"בוקר טוב" קם הארי מהמיטה וחש בסחרחורת קלה. "מה קרה לי?"

"שתית יותר מדיי, ויותר מזה אנחנו לא יודעים" אמר טום והביט בו. "מה עם סשה? מה קרה בכלל?"

"אם הייתי זוכר.." הוא פיהק, והלך לשתוף פנים.

מילי פתחה את עינייה, השמש העירה את כל החדר.

היא לא זכרה מה קרה אתמול, אבל היא זכרה היטב את פרצופו של ג'ון מביט בעינייה וממלמל מילים שלא הייתה רוצה לשמוע.

חדרה הורוד היה נקי מתמיד, 'בטח כי שיין ניקתה אתמול' היא חשבה לעצמה וקמה מהמיטה, לובשת את נעליי הבית הפרוותיות שלה.

היא הביטה במראה, מנסה לחייך לעצמה אך ללא הצלחה.

'מה אני מוצאת בעצמי?' היא הביטה במראה. 'אני לא יותר מפרצוף יפה, זה כל מה שיש לי'.

הרייקנות הציפה אותה בלי סיבה, היא רצתה להיות אחרת, שונה. היא אף פעם לא אהבה את התדמית של הילדה המפונקת שעשתה לעצמה,

אבל אף פעם לא באמת ניסתה להבין מה היא אומרת לעולם.

היא ניגשה למדף והוציאה משם יומן ישן וקרוע, ופתחה אותו. היא דיפדפה בדיוק לאותו התאריך שהיה היום (28.04.08) אבל ב30 שנה אחורה.

'יומני היקר,

היום הכרתי בעצמי, והעזתי לצאת אל העולם.

אני כבר לא אותה אחת שהייתה אתמול, אני כבר שונה.

היום אני ורונה הלכנו לבית יתומים שהיה בכפר רחוק, ההליכה הייתה קשה, רגליי כאבו עד מאד, אך לא העזתי להתלונן.

נתתי לילדים האלו שפע דברים, כי יומני, זה בית יתומים עני.

מה שלי יש להם זה בגדר חלום.

אף על פי שההליכה הייתה קשה אני בחיים לא אשכח את היום הנפלא הזה, את היום שגרם לי לאושר פעם ראשונה לראות חיוכים מכל עבר.

היום אני מרגישה בפעם הראשונה שאני מתנהגת כמו עצמי,

ושאני אוהבת את עצמי, ומרוצה ממה שיש לי.

לילה טוב יומני היקר'

דמעות הציפו אותה, 'היא כל כך דומה לי' נשכה את שפתייה.

אמא של מילי, לין, הייתה אישה יפה עד מאד. כל בחור שראה אותה לא יכל להזיז את עיניו מימנה.

אך, כשמילי הייתה בת 4 אמא מתה מסרטן, משהו ששינה את חייה.

אבא של מילי, ראיין, איש עסקים מפורסם - דאג שלמילי תמיד יהיה הכל, הכל, חוץ ממשפחה חמה ואוהבת.

אביה לא הקשיב לגחמות שלה ולא האזין לרגשות שלה,

לא היה לו זמן בשביל זה.

כתורשה, אמא של מילי השאירה לה את היומן שלה, שהייתה כותבת פה כל יום ויום, ומספרת על מה שעברה.

מילי סגרה את היומן ושמה אותו בחזרה על המדף.

היא לקחה את הפלאפון והתקשרה לג'יין.

-"ג'יין?"

"מילי!"

-"תשמעי אני צריכה עזרה"

"כן, במה?"

-"אני רוצה לארגן מופע צדקה, וליתרום את כל הכסף והאוכל והבגדים שנצליח לאסוף לכאלה שאין להם את זה"

"את באמת רוצה לעשות את זה?"

-"כן... תעזרי לי?"

"אני אראה מה אוכל לעשות בעיניין"

-"תודה רבה"

"טוב הלכתי להתארגן להקלטות, מבטיחה שאנסה לעשות כל מה שאני יכולה"

-"ביי ביי לאביו"

טום דאגי ודני סחבו את הארי לחדר ההקלטות שלא היה כל כך רחוק מהמלון שבו התגוררו בינתיים.

כשהם נכנסו לחדר, ג'יין כבר הייתה שם, מוכנה.

"היי" מיהר דאגי לנשק אותה.

ג'יין חייכה והביטה לתוך עיניו. היא חשה אליו משהו, אף על פי שלא הכירה אותו הרבה זמן.

ההקלטות של השיר עברו בסדר, לפעמים הם הפסיקו בגלל שהארי התלונן או כל דבר אחר, אך בסופו של דבר יצא פרפקט.

"אני נוסע לסשה" אמר הארי כשהם יצאו מהמלון. "אני רוצה שהיא תספר לי כל מה שקרה אתמול"

"אני ודני צריכים לסדר את חשבון הבנק" גנח טום.

"בא לך לבוא בינתיים איתי למלון?" הציע דאגי לג'יין, שענתה בחיוב.

דאגי פתח את חדר המלון וגיין נדהמה.

המלון היה מושלם, לפחות בשבילה.

היא התיישבה על מיטה ודאגי התיישב לידה.

"אז..." הוא חייך אלייה, מביט היטב בעינייה הכחולות הקורנות מאושר.

הוא העביר על שיערה הג'ינג'י את ידו, והיא רק חייכה אליו.

עד מהר הם מצאו את עצמם מחובקים במיטה.

קוראים יקרים,

מי לא רוצה את מקפליי בארץ?!

ומה צריך לעשות בשביל זה?

אז קודם כל, תחתמו על העצומה הזו -

http://www.israel-loves-mcfly.tops.co.il/

ותבקשו מחברים שלכם, או מכל אחד אחר שאתם יכולים - גם לחתום.

תזכרו, כל קול משפיע!

ובבלוג הזה-

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=541129

תוכלו ליראות עוד דברים שיועילו להביא את מקפליי לארץ.

אז יאללה,

לדרך! (: