"כשאתן משתחררות מהצבא אתן נדפקות" הוא אמר והדליק עוד סיגריה
הרמתי גבה "למה אתה מתכוון?"
"אתן מרגישות שאתן צריכות למרוד או משהו בסגנון, אז אתן הולכות ועושות דברים דפוקים"
חשבתי לרגע "אני לא אדפק"
"אני יודעת מה אני רוצה לעשות"
הוא הרים גבה,
הוא תמיד היה מרים גבה, לפעמים סתם ככה בשביל פוזות בתמונה
תמיד חשבתי שזה גורם לו להראות כמו ערס מטומטם
הוא איפר, המאפרה הייתה מלאה בדלים, מלאה עד גדותיה
נחלים של בדלים עמדו לגלוש מקצותיה
"אה באמת?"
"כן, יש לי תוכניות!"
הוא חיכה שאני אפרט,
תמיד גרם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ומטומטמת.
"אחרי הצבא, אני רוצה לטייל בעולם"
זה תמיד נשמע לי טבעי,
קצת אירופה, נתחיל מרוסיה - לבקר את המשפחה.
אח"כ הייתה טסה לאוסטרליה ויפן
דרום אמריקה ואז שאר הדברים,
אם ישאר בי חשק או כוח,
בסוף חוזרת לארץ
מחפשת אנשים שרוצים לשמוע אותי
הייתי מספרת סיפורי הרפתקאות,
בעלי חיים קסומים, צלילות באוסטרליה, תרבות אירופאית,
סטייקים בארגנטינה וסמים בהולנד.
הוא גיחך.
"מה מצחיק?"
הוא לקח שאחטה אחרונה מהסיגריה וכיבה אותה,
"ילדה"
שוב הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות,
"לא רק שאת מחורפנת, גם אין לך סיכוי לפתח חיים עד שתחזרי בגיל 23 לארץ ותגלי שכולם כבר חיים ואת?
את אבודה"
יופי, מה את נכנסת איתו לויכוחים?
הרי ידוע שהוא יודע הכל...
כמו לנסות להתווכח עם אלוהים.
"אולי אתה צודק"
בן זונה
"רוצה סיגריה?"
"לא תודה...אני לא מעשנת."
Ira.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
