תמונה.
למעלה מימין עומד אדולף. לידו האב ברנארד, סוכן ביטוח, לשמאלו של האב רודולף וזיגפריד. מימין יושב
פירדריך (הקרוי ע"ש קיסר גרמני), לידו הִילדה היפה, האם יוליה ובן הזקונים וולטר,
ילד קטן ושובב שעתיד המשפחה רובץ על כתפיו. אבל בואו נחזור רגע
אחורה.
השנה 1908 פחות או יותר. הנובר, בירת סקסוניה התחתית, גרמניה. מקום ממנו
באה משפחת וינזור, משפחת המלוכה הבריטית.
שלושים שנה יעברו עד שתגיח לעולם המצלמה-המוחזקת-ביד שתשנה את פני הצילום
לנצח. יום הצילום החגיגי נקבע זמן רב מראש ובבוקר הורגשה תכונה מיוחדת. בני המשפחה
מקפידים במיוחד על רחיצת הבוקר, ולבושים
את טובי מחלוצותיהם. באטליה של הצלם סודרו הכסאות ברישול מתוכנן על רקע קיר
מצויר, כדי לקלוט את המשפחה הגדולה. הצלם
מסיר את פיסת הבד הכהה ומביט דרך עינית המצלמה המונחת על חצובת העץ . מתרומם שוב,
מתקן ומזיז, שולח הוראות כמו "פרדריך, תוכל בבקשה להרכין טיפה את הסנטר? אדולף, אל
נא תצחיק את האחים! זה לא מכובד!".
החומרים יקרים ואין בדעתו לבזבזם על תמונה לא מוצלחת. אביזרים יכולים לעזור
ליצור את האוירה שהוא מחפש. הוא נותן עיתון בידו של האב, לשוות לו מראה משכיל ראוי,
צרור פרחים להילדה היפה, וספר בידו של וולטר השובב. (פוחז שכמותו, חושב הצלם בליבו,
בודאי מעולם לא קרא ספר. הוא כמובן טועה).
קליק.
תמונה של משפחה גרמנית טיפוסית.
האמנם?
קצת יותר משלושים שנה יעברו.
ברנארד ויוליה יגורשו למחנה טרזנשטט. תאריך ומקום מותם לא
נודע.
אדולף, איכר, מעולם לא נישא, גורש לגטו ריגה ב-15 בדצמבר 1941 ונרצח
שם.
רודולף, סוחר נעליים, גורש עם אישתו לגטו ריגה ב-15 בדצמבר 1941 שם
נרצחו.
זיגפריד, נהרג במלחמת העולם הראשונה 27 בפברואר 1915, כחייל גרמני בקרבות
בצרפת.
פירדיך, שקרא לבנו על שם אחיו האהוב וולטר, נעצר לאחר ליל הבדולח ב-1938
ונכלא בבוכנוולאד, שם נרצח. אישתו קנתה בכסף את אפרו והוא קורבן הנאצים היחיד בעיר
דרמשטט שיש לו קבר. אישתו אדל ובנו וולטר נרצחו מאוחר
יותר.
הילדה ברחה מגרמניה הנאצית לפינלנד שוודיה ואז ברזיל. אחר שבעלה נפטר עלתה
לישראל. לא היו לה ילדים.
וולטר, הקטן והשובב, למד משפטים בגרמניה ועלה לישראל מיד עם עליית היטלר
לשלטון, 1933, עם אישתו הרופאה קטה. קטה
היתה מבוגרת למדי כשנולד בנם היחיד כפג. למרות שאחוז התמותה של פגים בתקופה ההיא
היה גבוה, התינוק שרד. היום יש לו (לתינוק הזה) 4 ילדים ו-12
נכדים.
עץ משפחה שמראהו כשעון חול. צווארו ברוחב גרגר אחד. המשפחה
שלי.
אני
מכריזה על מבצע. מבצע שימור ההיסטוריה. מבצע שימור תמונות..
אם יש לכם או למשפחתכם תמונות או מסמכים הקשורים להיסטוריה של העם היהודי ובפרט
לשואה, המסמכים האלה הולכים ואובדים, שיני הזמן מכות בהם. אפשר לעצור את התהליך!
סורקי תמונות נגישים היום יותר מתמיד. לרבים יש סורק בבית אבל גם חנויות הצילום
מספקים שרותי סריקה זולים למדי. שימו לכם למטרה, עד יום השואה, לסרוק לפחות חלק
מהתמונות או המסמכים הללו (אחר כך נמשיך), ואולי אפילו לכתוב פוסט בהשראתם!
יש
הבדל באיכויות הסורקים ובמחירים,
נסו
לסרוק באיכות הגבוה ביותר שניתן
. יותר מזה, אם שיני הזמן כבר נגסו בתמונות האלה, שילחו עותק לח"מ. אני מבטיחה או
לשחזר אותן בעצמי או לנסות לשדך אותם לאנשים טובים או סטודנטים שישפצו אותם כמטלה
של קורס. בבקשה רק תמונות של ניצולי או קורבנות שואה.
(התמונה הזו שרדה לא רע, אבל הנה דוגמא של לפני ואחרי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
