אתמול הייתי אמורה להתחיל בשעה השניה, אז התעוררתי בשמונה ופשוט לא היה לי כח לקום אז נשארתי לישון.
אמרתי למוטר שהשעון המעורר לא צלצל [למרות שהוא כן, ואני לא יודעת איך אפשר לפספס את הצלצול הזה] וחזרתי לישון.
אני זוכרת שחלמתי הרבה על ג'וני דפ וזה היה מגניב.
בכל מקרה, בשלב מסויים בבוקר אנה שלחה לי הודעה בסטייל "מה ההפך מנענעו ועוד משהו?"
ברכותיי, חטפת את הסינון של החיים שלך. גאד כאילו, היא לא תשאל למה לא באתי, היא לא תביע דאגה עמוקה כלפיי החברה היחידה שלה [טוב לא יחידה. יש לה עוד אחת]. כאילו, אני אישית תמיד מעמידה פנים שאכפת לי כשאנשים לא באים לבצפר. בדרך כלל. לפעמים.
בכל מקרה המשכתי לישון וקמתי לקראת הצהריים, כי בא לי, מה תעשו, הא? כלום. אתם חסרי כוחות בבלוג הזה.
...
בכל מקרה, רק אחר כך נזכרתי שהיה לנו מיצ"ב בלשון! אז עכשיו אני מודאגת ואני מקווה שהמיצ"ב לא נכנס לתעודה כדרך נקמה של המורים על כך שנכשלנו בכוונה וזה נראה כאילו אנחנו בצפר של מפגרים. וגרמנו למורים להראות עוד יותר מפגרים.
רציתי לשאול על זה את אחת המורות ללשון בבית הספר, ונעמדתי לידה בקפיטריה [שמתי לב שהיא קנתה משהו נורא משמין, איזה דונאט או משהו. בעוד שאני יכלתי לשלוט בעצמי וקניתי פחית RC כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו קוקה קולה. העיקר כל תלמיד מגמה משלם איזה 10 אלף שקל לשנה. אני כל כך רואה את המנהלת שלנו קונה את הקאריביים.]
אז היום בבצפר היה לנו שיעור גאוגרפיה, שהתחלנו עם שולה החופרת. טוב כעיקרון, היא שונאת כשקוראים לה שולה. וזה היה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לנו בתחילת שנה. אז כולם קוראים לה שולה.
אף אחד לא ממש אוהב להכנס איתה לשיחות, כי זה לעולם לא נגמר. היא מדברת ומדברת כל כך הרבה. אבל לא על גאוגרפיה. אף פעם לא על גאוגרפיה. זה תמיד על משהו אחר. אני זוכרת שבתחילת שנה היא נכנסה לכיתה ונורא התלהבה לספר לנו על אתר שתורם לאיכות הסביבה שהיא מצאה. כאילו, את באמת חושבת שמישהו פה יודע מה זה איכות סביבה? אבל מה שהיא באמת התלהבה ממנו היה כפתור שהיא מצאה באתר, - "ירק את עצמך."
אז דיברנו על הכפתור הזה ועל התהיות והמחשבות העמוקות שלה כשהיא ראתה את הכפתור.
"וראיתי את הכפתור הזה, ירק את עצמך, וחשבתי - וואו! מעניין מה זה ירק את עצמך! ירק-את-עצמך! אף פעם לא שמעתי על צירוף המילים הזה. אני נורא מתרגשת מהאתר הזה. אתם מבינים? ירק - את - עצמך - !!!! ירק את עצמך!!!! ירקאתעצמךירקאתעצמךירקאתעצמך!!!!"
פעם היא באה לשיעור בשמונה בדיוק, וחצי כיתה עדיין לא נכנסה לשיעור, כי זה הסכם טלפתי בין המורים לתלמידים, שהמורים באים בשמונה ועשרה וזה נותן לכולם זמן להתארגן. אבל לא היא! היא הייתה עסוקה בלשמור על הסביבה ולא הייתה מודעת להסכם הזה. היא הגיעה בשמונה בדיוק! ואז היא צעקה על לנה [שיושבת לידי כבר יותר מחצי שנה.] שהיא איחרה. בתור חברה טובה קמתי להגנתה וציינתי את החוק הטלפתי הזה. ואז היא צעקה עלי! הייתם מאמינים? היא צעקה עלי! היי גברת, למה שלא תלכי ליירק את עצמך?
[זאת יכולה להיות אחלה קללה. באמת.]
אח"כ ירדנו לשיעור ספורט, וכאילו, אני לא מבינה למה אני צריכה את זה. אנחנו לומדות ספורט יחד עם כיתת כדורסל, וכל הבנות שם כאלה.. גבריות. אז מצד אחד הן גורמות לי להרגיש נורא נשית, שזה טוב. אבל מצד שני זה מטריד אותי שיש כל כך הרבה בנים באולם אחד ואף אחד מהם לא מחזר אחריי. זה גם מטריד שהם לסביים.
כל מקרה, עשינו תרגיל עם כדור גומי וכל הגוף שלי רעד וכאב. ואז המורה הסתכלה עלי ואמרה "מה את עושה?" ואני כזה "עוברת את מסכת הענוים שלך." ואז היא כזה "זה לא נראה שאת מתאמצת."
לא מתאמצת?!?! את יודעת כמה כואב לי הגוף עכשיו?! לא, את לא יודעת! כי את דפוקה בתחת! [זה משחק מילים משעשע שהמצאתי על כך שהיא מזדיינת בתחת ושהיא פשוט מפגרת. על בנים זה יותר מצחיק.]
ואז היו לנו שעתיים חופשיות, אז הלכתי הביתה. ישבתי בתחנה על הגדר, ופתאום עבר איש אחד שהלך לראות את המגמות שלנו בתיכון, כי זה התפקיד שלו או משהו. הוא שאל איך להגיע לתיכון ולפי מה שאני הבנתי הוא היה צייד כשרונות. אז אמרתי "תמיד ידעתי שיגלו אותי בסוף. לשבת על גדר זה לא כל כך פשוט, אתה יודע."
אבל הוא רק הסתכל עלי במבט של "ילדה, את צריכה עזרה." והלך. אה כן? אתה לא יודע איפה התיכון שלנו! יכלתי לעזור לך למצוא אותו, אבל הלכת, אז עכשיו לעולם לא תדע איפה הוא!
כלומר, זה מה שחשבתי עד שראיתי אותו שואל מישהי אחרת.
אני רעבה.
אעדכן מחר, תגיבו ביצ'ס. ביוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: