Love Song

.POLAND

חזרתי אתמול. בבוקר והשלמתי מלא שעות שינה ^^

היה וואו. היה

מדהים

מרגש

עצוב

בכי

דמעות

חיוכים

שמחה

כיף

חברים

ישנתי כל לילה 4 שעות.

הכרתי אנשים.

התחברתי.

בכיתי לבד

בכיתי עם אנשים

הלכתי בלילה ליער חשוך ועשיתי שם פיפי.

רציתי צומת לב ממישהו.

דיברתי עם מישהו שפעם פחדתי לדבר איתו.

דיברתי כל הלילה עם חברה.

ישנתי במלון עם 60 קומות.

קפאתי מקור.

רעדתי.

יצאתי החוצה כשבחוץ 3 מעלות.

הצטננתי.

התגעגעתי לאנשים.

הלכתי לשירותים 3 פעמים בחצי שעה.

אמרתי לפני 26 אנשים איך אני מרגישה בדיוק.

ראיתי משרפות, תאי גזים, ועוד מקומות בהם הושמדו 6,000,000,000 יהודים.

הזדעזעתי.

לא קלטתי.

ואז קלטתי.

היה לי התקף בכי.

ועוד כ"כ הרבה.

קטע שלי.

~סלחו לי, 6 מיליון יהודים, סלחו לי.

סלחו לי, אותם ילדים שזעקו, ובזעקתם נפלו.

סלחי לי, אותה אמא שהסתתרה עם תינוקה,

ותינוקה החל לבכות, והפסיקה את בכי תינוקה בעזרת חניקתו.

סלחו לי.

כי במקום הזה, הגיהנום על פני אדמות הזה,

במקום אשר כל אנושיות הפסיקה להתקיים,

שהרגשות אינם קיימים,

אתם נרצחתם בדם קר.

ואני במקום הזה,

רוצה להיות שמחה, רוצה להיות מאושרת.

לזכור אתכם, ולשמוח. לצחוק.

כי אני גאה במה שאני.

גאה בהיותי יהודייה.

גאה בכל חלק ממה שמרכיב אותי.

גאה בעם שלי. גאה בכולנו

אני גאה ושמחה בזה.

בכינו מספיק. עכשיו אנחנו צריכים להיות מאושרים וגאים במי שאנחנו.~

פסי הרכבת.

מחרתיים,

יום שבת,

אני טסה לפולין.

עם כ"כ הרבה אנשים שאני מכירה.

מקווה שזה יעשה לי משו,

לראות את כל מה שאני אראה שם,

שאני מחכה לשבוע הזה כבר 3 שנים שמכינים אותנו אליו

ופתאום הוא הגיע.

וזה אשכרה יהיה מאחוריי OO"

רק מההכנות בחודשים האחרונים התחברתי למלא אנשים משם. וזה עשה טוב

אני בנאדם שסובל מקור ויהיה לי שם קר

סעמק דווקא האנשים שאני הכי מעריכה, שהכי כיף לי להיות איתם, שהכי גורמים לי לחייך...

כשאני מבקשת מהם משהו, בפעם הראשונה, משהו קטן, ישר מציפים אותי בהאשמות.

חושבים שאני לוקחת אותם כמובן מאליו, צועקים עליי, כועסים.

ואני הולכת משם בהרגשה חרא, עם ראש למטה, אחרי שלא הצלחתי לעמוד בצעקות שלהם, ולהחזיר צעקות בחזרה.

הולכת להיות לבד - במחשבות שלי, שחשבתי שאני מכירה את האנשים מספיק טוב..שהם מספיק שם בשבילי כדי שיסכימו להיענות לבקשה אחת מסכנה. שאפילו אני לא עושה אותה בשבילי

וכשהם רואים אותי, הם צועקים משמחה, מציינים כמה הם אוהבים אותי, מתעלמים מכל מה שקרה.

ואני ל-א מסוגלת להתעלם מזה. לא יכולה

זה כואב לי. זה קרע ממש..והם רואים שאני מרוחקת ומציפים אותי במחמאות..אבל זה לא עוזר..כי הקרע חזק מהמילים.

אנשים אולי לא עושים את זה מרוע, או כי ככה באמת הרגישו..אבל זה כואב.

ולקרוא לי "נשמה טובה" לא יעזור במקרים כאלה.

קיבלתי מנילה (:

דף בו כתובים התפקידים שיש לי אפשרות לעשות אותם בצבא!

ולא חסרות לי אפשרויות ^^

נחמד

סופ"ש נעים.