שבע ורבע בבוקר,האור רק מתחיל להפציע מהחלון של הרכבת.

ברקע מתערבבים לי הקולות מה mp3  וההכרזות מהרמקול של תחנת הרכבת.

במקרה זה ה midnight oil עם המיטות הבוערות שלהם וגם בחוץ זה במבטא אוסטרלי,את נזכרת שאתמול בעבודה ג'ימס סיפר לך שהזמר הראשי של הלהקה הפך לשר לאיכות הסביבה בממשלה.

עוד מעט תגיעי לבית הספר,למזלך תפסת את רכבת האקספרס,אבל ככה זה כשמשכימים קום-רבע לשש אם נדייק.תופסים את התולעים וכל זה,ככה אומרים.

בחוץ הולך ומתבהר,הקרון כמעט ריק.

אם את בוחנת היטב יש כאן איש שנראה אוסטרלי ,אישה ממוצא הודי,בחורה אסייתית שמקשיבה למוסיקה בעיניים עצומות ועוד בחור ממוצא הודי או מזרח תיכוני כלשהוא.

לפעמים את מוצאת את עצמך נעצרת באמצע הנסיעה ברכבת ומנסה לנחש כמה לאומים שונים יש בקרון.כשזה קורה בrush hour  זה קשה בהרבה.

הרכבת מתנדנדת ומערסלת אותך,השיר באוזניות מתחלף,הגענו לתחנת Kooyong

 לפני שהרכבת מתחילה בדהרה הארוכה שלה לעבר התחנה הסופית בה נמצא בית הספר שלך.

ועולה לך החלום מהלילה,חלמת עליו,שכבר הרבה זמן לא חשבת עליו בכלל.

ואת יודעת בדיוק מה היה הטריגר ותוהה אם לא כדאי לך להתנתק מאנשים מסוימים בארץ

ואולי כדאי לך לעשות רשימה של מה טוב ומה רע בשבילך ובכלל את חייבת לחיות קצת יותר מסודר,את יודעת.

וכאילו כדי לאשר את זה הנה התחלף השיר ברנדומליות והפליטווד מק שרים לך שאם תלכי בדרך שלך.(ככה אני בוחרת לפרש את זה).