מנויילנים האוסטרלים האלה,בחיי.

כאילו-הכול טוב ויפה.

הם אדיבים ומנומסים,הם חביבים,יש בהם חום טבעי והם אפילו מתחילים איתי שזה די נדיר כמו שיצא לי להבין.

אבל עדיין,הם עטופים בשכבה של ניילון.

אפשר לגעת בהם כמעט,אבל רק כמעט.

קלטתי את זה היום כשיצאתי לשתות ולפזז עם מגלי חברתי הצרפתייה והאהובה ,ידיד צרפתי שלה שמתגורר עכשיו בניו קלדוניה וג'ני חברתה שהיא טייוואנית במוצאה אבל גרה פה קרוב ל18 שנים ואפשר לומר שהיא כבר די אוסטרלית.

אז קודם כל עם גיום (הצרפתי) סוף סוף נזכרתי איך זה להרגיש נשית ונחשקת ואחרי המון זמן קיבלתי חיבוק אמיתי מגבר.

וזה היה מאוד נעים.

(חיבוקי ציצי יש לי בשפע מהברזילאית שהיא מהממת ויש לה גם אחלה ציצים).

וכשרקדתי עם מגלי היה ממש כיף.

אבל ג'ני-היא בחורה מגניבה ואינטליגנטית ובאמת מקסימה.

אבל היא כבר התנליינה.

אי אפשר לגעת בה באמת.

ואני לא יודעת אם גם אני רוצה להפוך לכזאת או אם אני אהפוך אם אני אשאר כאן ואזכה ב PR הנחשק.

כי ככה זה,בשביל להצליח כאן אני אהיה חייבת לוותר על חלקים מעצמי ולהיות כמותם.

אני לא יודעת אם אני מסוגלת,זה לא קל בכלל.