זה היה קצת אחרי ליל הסדר.

לפני פסח כזכור הצעתי את שירותי לכל החפץ בכך ובעיקר כשמדובר בקהילה היהודית במלבורן.

תליתי מודעות (שעוצבו בעזרתה של אנזיפ המוכשרת) ויצרתי קשר עם שרה (1) הרבנית של בית חב"ד שהיא הפנתה אותי לשרה ג.(2) אשתו של אחר הרבנים הראשיים במלבורן,אישה חכמה ומקסימה שנולדה בקנדה-מה שהקל על התקשורת בינינו ,שרה ג. מנהלת את ביתה ואת הקהילה הסובבת אותה ביד רמה והיא אחת המנהלות הכי טובות שראיתי בחיים שלי.אני בטוחה שאם היא לא הייתה דתייה היא כבר מזמן היתה מכהנת כמנכ"לית של איזו חברה.

בקיצור-שרה השתמשה בשירותי במשך כל חג הפסח ויצא שבסופו של דבר התחבבתי עליהם והם אף הזמינו אותי לארוחה מרובת משתתפים בביתם ובאמת שהיה נעים.

לשרה ד.(3) עזרתי יום לפני הסדר בבישולים.היא גם התגלתה כאישה צעירה ונעימה מאוד שנולדה בארה"ב ,נשואה לרב של קהילה קטנה יותר במלבורן עם שלושה ילדים מקסימים.(בכלל הילדים הדתיים כאן התגלו כילדים הכי מדהימים שראיתי בחיים של ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות).

וכך התמלא זיכרון הפלאפון שלי בכמה וכמה שרות כשלכל אחת מהן נתתי סימן הכר משלה.

ונחזור לתחילת הסיפור.

באותו יום חזרתי משרה ג. שמתגוררת בבלקלווה-הפרבר היהודי הראשי במלבורן.

דיוושתי לי להנאתי לאורך הנהר בשעות בין הערביים,מתפעמת מיופייה של העיר כשלפתע צלצל הטלפון.

מספר מקומי (הקידומת של מלבורן אגב היא 03) ולא מוכר אז עניתי ב"hello" מנומס (עדיין לא התרגלתי לומר "פרשס מדברת" כמו שנהוג כאן).

"זאת פרשס?" רעם קול נשי ומבוגר מעברה השני של האפרכסת.

"כן" עניתי.

"נו,מה קרה??שכחת את העברית שלך?"

לאחר כמה משפטים הסתבר שמדובר ב....

שרה!(4)

ושוב הסבר.

אחותו של אבא שלי א. נשואה לי. שהוא אח של שרה שגרה במלבורן ב50 השנים האחרונות.

לפני כשנתיים חגגו א. וי. את חתונת הזהב שלהם בהילטון או אחד מהמלונות המפונפנים,היה מדובר באירוע דוחה במיוחד שבו הזוג(שהתגורר בארה"ב ב50 השנים האחרונות) ביקש בכל תוקף שאף אחד לא יביא מתנה אבל שאם אנשים מתעקשים אז שיתרמו כסף לאחד מבתי החולים הגדולים בארץ ואז כמובן יקרא איזה אגף על שמו של י. שתחת ההגדרה במילון של חזיר קפיטליסטי דוחה ומושחת מתנוססת לה בגאווה תמונה שלו.

מה שקרה באירוע ההוא היה שאת כל המשפחה הקרובה כולל שרה ומשפחתה(שהגיעו במיוחד מאוסטרליה),אבא שלי ואנחנו ואפילו הבן שלהם הם הושיבו בשולחנות צדדיים  ואת כל מי שהם רצו ללקק לו הם הושיבו באמצע.

לי זה לא היה אכפת כל כך,

ישבתי עם אחי והרצנו קטעים על זה שאנחנו ההיל ביליס של המשפחה,אכלנו קצת מהאוכל הלא טעים ועפתי משם למפגש עם חברות בפאב.

אבא שלי,שרה ומשפחתה נעלבו נורא.

וכך יצא שכבר באותה שיחה ראשונה שאלה אותי שרה אם התראינו פעם ואמרתי לה שאז,באירוע ראיתי אותה לשניה.

"אוי האירוע ההוא" היא הרעימה בקולה "עם דודה שלך,המטונפת הזאת ואח שלי לא פחות גרוע!".

אני הרחתי את הפוטנציאל וכבר באותו ערב דיברתי עם אבי וסיפרתי לו שאני מוזמנת לארוחת שישי בקרוב.

"תנסי לחמם אותה" יעץ לי אבא "יש לה ג'ורה משהו לא נורמלי".

וכך יצא שלאחר תיאומים וטלפונים התייצבתי בתחנת קולפילד(הפרבר היהודי)והם הגיעו לאסוף אותי.

שרה התגלתה כאישה מרשימה למרות שעברה את ה70 עם שיער אסוף ועיניים כחולות מלוכסנות מעט וחודרות.

איך שהגענו אליהם היא הושיבה אותי בחדר ההסבה וטרחה לעדכן אותי בכל הרכילויות המשפחתיות מהצד שאני לא כל כך מעורה בו,על הכלה של ד.,בנם של א. וי.,על החתונה השערורייתית וכל התלאות שהם עברו כשהגיעו אליה,על ר. אחותו הרווקה של ד. שהגיעה לחתונה עם איזה "פרענק פרח" שחזר לארץ לאחר שלושה ימים ועוד כהנה וכהנה.

על י. אחיה היא אמרה ש"אני גדולה ממנו ב5 שנים וכבר שהוא היה תינוק הוא היה דפוק,אני זוכרת!" ועוד ועוד אבל אז הגיעו כל חברי המשפחה וישבנו לארוחת הערב שהייתה טעימה להפתיע ולא פורמאלית בצורה נעימה.

שרה התגלתה כטבחית מוכשרת ואפילו הרשתה לי להיכנס למטבח לעזור לחתוך את עוגת השוקולד שהבאתי  מה שהבנתי מנשות המשפחה שנחשב כפריווילגיה כי היא לא נותנת לאף אחד להיכנס למטבח.

וכך עבר לו ערב משעשע עם משפחתי החדשה  כששרה צולפת בלשונה בכל מה שזז ומתבלת את המשפטים שלה באידיש מדוברת כשבאנגלית היא מרבה להשתמש במילה "rubbish ".

כשהם החזירו אותי והקפיצו אותי לרכבת שוב היא פתחה את הפה על איך אחיה גנב ממנה כסף ואיזה זוג נבלות הם עד שהנרי בן הזוג שלה(איש מקסים) התערב ואמר לה" שרה,די,זאת היסטוריה,זו פעם ראשונה שאנחנו פוגשים אותה,תעזבי את זה!".

ועכשיו יש לי פה גם משפחה,לא עם הכול אני מסכימה איתם,קצת משעממים אבל ככה זה משפחה,וזה נותן לי בסופו של דבר להרגיש בבית.

(כשעדכנתי את אבא בקורות הערב הוא התפלא על כך ששרה לא קראה לא.  הזונה הזאת וטען שהייתי צריכה לחמם אותה יותר,לא נורא,בפעם הבאה).

**