זה התחיל אי שם בסביבות פברואר. הבאאז הלך והתגבר במסדרונות בית הספר עד שלא היה ניתן להתעלם ממנו יותר, כמה שניסיתי. אמרו שהולכים לשנות את הרשימה של הSOL שזה- skilled Occupations List
רשימה שעד היום ובשנים האחרונות בכלל טבחים וקונדיטורים היו בראשה, זכאים למספר הגבוה ביותר של נקודות חיוניות לתהליך ההגירה.
כזכור כשהגעתי לא הייתי סגורה על כלום, ידעתי שאני הולכת ללמוד בישול אסייתי וזה מאוד שימח אותי, ידעתי שמלבורן עיר מגניבה ושהאוסטרלים חמודים אבל לא ידעתי שאני הולכת להתאהב ככה בעיר הזאת ולא ידעתי כמה אופציות יש כאן ועד כמה טוב לחיות כאן.
כשהגענו היה לנו מה שנקרא כאן Orientation week שבמהלכו היתה הרצאה מטעם סוכן ההגירה שהסביר לנו את השיטה שלפיה בתום שנתיים של לימודים והשלמת כל מיני תנאים כולל מספר מסוים של שעות עבודה בתחום ומבחן באנגלית נהיה זכאים לתושבות קבע, שמחתי שתהיה לי את האופציה.
בסוף אפריל שיחררו את הרשימה החדשה, היא ירדה מ400 מקצועות ל180. מיותר לציין שטבחים כבר לא נכללו בה.
אנשים די נכנסו לפאניקה, חבר'ה מהכיתה התחילו לדבר על שינוי מסלול לימודים.
אז אירגנו לנו הרצאה שוב והסוכן הסביר לנו שוב את שיטת הנקודות, מסתבר שכרגע אנחנו זכאים לאזרחות זמנית שזה אומר שנה וחצי, הענין הוא שעד שמקבלים את זה יכול לקחת המון זמן. סורג'יט שעובד איתי כבר שנתיים על מה שנקרא "ויזת גישור" שזה אומר שאפשר לעבוד בלי הגבלה עד שמקבלים את האזרחות.
האמת שגם עם זה חייתי בשלום,נניח שבמקרה הגרוע יהיו לי משהו כמו שנתיים כאן? שנתיים זה המון זמן. בשנתיים אני יכולה למצוא מקום עבודה שיתן לי ספונסרשיפ או להתחתן ויכול להיות שבכלל תוך שנתיים אני ארצה להמשיך למקום אחר.
אז זה די הרגיע אותי.
ואז לפני איזה שבוע קיבלתי סמס מסורג'יט שמפנה אותי לאתר של הפרלמנט האוסטרלי לקריאה שניה של הצעת חוק שנותנת סמכות לשר הפנים להפסיק במיידי כל בקשה לויזת גישור או אזרחות זמנית מ(כן כן) סטודנטים שלמדו טבחות או ספרות.
למה? כי יש מספיק כרגע והמקצועות האלו לא בדרישה יותר.
וזה, די מבעס.
הסבר כללי- בתי הספר שאני לומדת בהם נקראים TAFE בגדול אפשר לומר שזה בתי ספר מקצועיים.
בשנים האחרונות כל זה הפך לתעשיה באוסטרליה, בתי הספר והאוניברסיטאות שבתום שנתיים לימודים מעניקות תושבות קבע לסטודנטים, זה ענף ההכנסה השלישי בגודלו באוסטרליה.
הבעיה היא שהרבה מהמקומות האלו הם חרטא, הרבה מהם זה קומבינה וכך נוצרה קבוצה גדולה של אנשים שסיימו תואר או תעודה במקצוע מסוים ולא עובדים בו או חוזרים למדינה שלהם.
האוסטרלים לא פראיירים, הם כנראה החליטו להפסיק את זה. וכנראה שהעובדה שזו שנת בחירות תרמה לא מעט להחלטה הזאת.
אני לא יודעת מה יהיה בינתיים, צריך לחכות להצבעה ולראות עם החוק ההוא עובר או לא, ואז או לקוות לטוב או להתחתן, נראה.
יש גם את הענין שהיה עכשיו עוד משבר כלכלי והפעם (כמו שהסבירה לי אווה הבוסית המליאנית) אין לאוסטרליה רזרבות כמו במשבר הקודם. ההחלטה להפסיק לתת ויזות סטודנטים להודים, בנגלדשים וסרי לנקים והחוקים החדשים יגרמו בשנה הקרובה להפסדים של 20 מליארד דולר לאוסטרליה ואני לא יודעת עד כמה הצעדים האלו נעשו מתוך צורך ועד כמה מתוך תעמולת בחירות.
חוץ מזה אחות שלי מציקה לי בזמן האחרון.
למייל ההוא היא לא השיבה לי, אבל אחרי זמן מה היא התחילה לשלוח מיילים כאלו ששולחים לכולם ועוד מיילים עם תמונות של הבת שלה וכותבת לי על הקיר בפייסבוק.
עכשיו- הפייסבוק זו רשת חברתית מאוד חביבה עלי, כלי מצוין לשמור על קשר ולחדש קשרים מהעבר, אנשים גם שמים לינקים מעניינים ובסה"כ זה די שמח.
הבעיה עם הפייסבוק שזה כלי שרת מצוין בידיהם של כל הפאסיב אגרסיב למינהם, ככה הצלם התחיל איתי, ככה גם יותם( וכל פעם כשהוא לא היה שומע ממני הרבה זמן הוא היה עושה לי לייק, לדוגמא וזו אחת הסיבות שלא החזרתי אותו לשם) וגם אחותי מסתבר נהנית מהאיזור האפרפר הזה.
ולפני כמה ימים קיבלתי ממנה מייל לתיבה של הפייסבוק בזו הלשון:
תשמעי קטע,
לנעמי יש חבר שהיה אצלינו, אבא שלו בא לקחת אותו וככה התחלנו לדבר...ואז הוא אומר לי שיש לו חברה מהמושב, שאלתי מי? והוא אומר פרשס....שאלתי" מהיכן אתה מכיר אותה?" והוא אמר שלמדתם יחד בתיכון....אמרתי לו שאת אחותי...עולם קטן, אגב זה בן חלומי. יש לו 4 ילדים הגדול עם נעמי בגן
קטעים
ספרי מה קורה אתך...
אנחנו בסדר גמור.
נשיקות
לא עניתי כמה ימים ואז היא כתבה לי על הקיר משהו בסגנון:ראית את המייל ששלחתי לך?
אז עניתי לה:
הי אחות
כן, ראיתי את המייל.
כתבתי לך לפני כמה חודשים מייל שהיה לי חשוב ומשמעותי וחיכיתי לתשובה, לא ענית לי על המייל ההוא אבל במקום זה את שולחת לי כל מיני מיילים עם תמונות של נעמי ומה נשמע, כאילו לא קרה כלום והכל בסדר.
אז זה לא נראה לי לענין להחליק את כל מה שקרה ולהתייחס למה שאני כותבת לך כאילו זה כלום
ובגלל זה אני לא ממהרת לענות ולא יודעת עד כמה אני רוצה להיות בקשר כרגע
בקיצור ומה שאני רוצה לומר כאן זה שאין לי כוח להצקות האלה, אני רוצה את החיים שלי טיפל'ה צפויים, טיפ טיפונת בשליטה.
אין לי דרישות מוגזמות, אני לא רוצה לכבוש את העולם או להיות מליונרית,אני לא רוצה משפחה וילדים ולא רוצה הרבה, באמת.
רק לחיות קצת כמו שאני אוהבת. תנו לי להתמודד עם לימודים שהשנה פחות מעניינים אותי ועם העבודה ועם בחורים, אני עומדת בזה בגבורה ואפילו די נהנית, אבל די כבר לפלוש לי לספייס ולהפיל עלי כל מיני הצקות שלא בחרתי.
אני הולכת לאכול מרק בצל שכבר שעתיים מתבשל לו ולראות סרט, לפחות את ההנאות הקטנות האלו אני ארשה לעצמי.