שלום יפים ויפות שלי

חופש כרגע, תודה לאל וזה תענוג, חוץ מזה שום דבר לא בטוח ולא ודאי בחיים שלי כרגע.

זה מתחיל בעבודה,במסעדה חצי מהצוות עזב, השפית עוזבת בסוף יולי ואין לי מושג מי יחליף אותה, לא ברור בכלל מה קורה, כמה משמרות יהיו לי ואיך וחבל כי בזמן האחרון דווקא היה לי כיף לעבוד שם.

על הקפה לא בא לי יותר, הם אומנם אנשים מקסימים אבל גם שם מרגישים את המיתון ואם להודות על האמת-אני לא טבחית של בתי קפה, מעולם לא הייתי וכנראה שגם לא אהיה.

ועם כל הכבוד לקום בחמש וחצי בבוקר ולדווש לשם בקור משיר פטמות וקצוות אוזניים זה ממש לא בשבילי.

חוץ מזה יש גם את ענין תקנות ההגירה וכל הבאלגן וזה גם מוסיף לתחושת התלישות וחוסר הוודאות הכללית.

התעוררתי באמצע הלילה מחלום בו אני בבית הספר ואחד מהאחראים ניגש אלי ואומר לי שיש תקנות חדשות בארץ ולפיהן כל מי שסיים ללמוד יהיה חייב לחזור לישראל בסוף הלימודים בלי אפשרות להשאר.התעוררתי שטופת זיעה ולא הצלחתי לחזור לישון.

אני רוצה, אני רוצה כל כך הרבה דברים וזה תלוי רק בי אבל בינתיים אני לא עושה יותר מדי, אני צריכה לשבת ולחכות וזה קצת מחרפן אותי.

התחלתי לרוץ לאחרונה ,תוכנית כזאת שאמורים לרוץ בה 3 פעמים בשבוע, חצי שעה.

אז מתחילים בסבבי עם חצי דקה ריצה ודקה וחצי הליכה ולאט לאט זה מתגבר.

עד עכשיו היה לא רע למרות שלא יצא לי 3 פעמים בשבוע אז עשיתי פעמיים במשך שבועיים.

עכשיו אני בשבוע הרביעי, בו יש קפיצה מ3 דקות רצופות של ריצה ל5 (אני יודעת שיש אנשים כמו מילולי שקוראים כאן וזה נשמע להם מגוחך אבל מה לעשות, נורא קשה לי)ובשלב הזה נשברתי, פשוט לא הייתי מסוגלת.סיימתי את הפעם הראשונה מתנשפת ואדומה כמו עגבניה ובעיקר-לא נהניתי, והנאה זה הכי חשוב בעיני כשאני עושה פעילות גופנית. נכון שזה לא תמיד קל ולא נהנים לכל האורך אבל צריך שבסופו של דבר החוויה תהיה חיובית.

מצאתי את עצמי שואלת שאלות כמו "למה לעזאזל אני עושה את זה? זה לא שאני רוצה לרזות או משהו, אני גם די מבסוטה מרמת הכושר שלי, אז מה אני מנסה להוכיח, ולמי?”

תשובה לא מצאתי בינתיים אז אם בא לכן\ם לעודד אותי אתן\ם יותר ממוזמנות\ים.

בינתיים חזרתי לשבוע הקודם, אני אנסה לעשות 3 פעמים השבוע כי אני בחופש ומקווה שיהיה שיפור.

מה עוד? אני מבסוטה מאוד מהחברים והחברות שלי פה, מלבורן היא מגנט לאנשים טובים, ביחוד בצד הזה של הנהר

החלוקה במלבורן היא לפי פרברים, הצד הדרומי של הנהר הוא העשיר, השבע והבורגני ובעיני המשעמם יותר (כל היהודים גרים בצד הדרומי) הצד הצפוני לעומת זאת הוא החתרני יותר, האומנותי, העני וגם מעט פלצני בחלקים מסוימים אבל ללא עוררין שווה בהרבה, אני שמחה שהיה לי את המזל למצוא את הבית כאן.

אז אתמול עשיתי הקרנה של "הזוהן" עם אוכל ישראלי ומלא חברים, הי כיף מאוד, גם יותם היה ואני שמחה לומר שיש לי הרגשה שידידות ביננו אולי תיקח זמן אבל היא בהחלט אפשרית ושאני מאוד מחבבת אותו אבל לא רוצה אותו.

חוץ מזה קר נורא ואני עצלה, קמתי ב11.50 היום שזה שיא שמזמן לא שברתי,אבל ניקיתי קצת ורצתי שזה טוב ועכשיו אני חושבת שאני בעיקר אצפה בכל מיני סדרות שהורדתי ואתעצל לי כהלכה

.