הפאנטום הוא הדבר המכוער הכי יפה בעולם.

הטעם שלך לא נעלם, נשאר תקוע בתוכי.

אבל גם כשאתה כולך בתוכי אני מרגישה ריקה..

אני צריכה שתתכוון למילים שלך כשאתה מזיין אותי, שוכב איתי, עושה איתי אהבה.. איך שתרצה לקרוא לזה.

אני צריכה שתסתכל לי בעיניים ותחייך את החיוך המטומטם שלך ואז תלחש לי באוזן..

שאני הזונה שלך.

כואב לך שגבר אחר מדבר איתי? תגיד משהו. דיי לאדישות המטומטמת שלך, דיי לחוסר הבעת רגשות שלך! מה, רק כשאתה מזדיין איתי אתה יכול להביע רגשות? אז בוא נזדיין 24/7 הרי אני הזיון הכי טוב שהיה לך לא? או לפחות ככה אתה טוען..

מזל שהגיע כיפור אני צריכה לבקש סליחה ממנו שם למעלה על כל המחשבות הזדוניות שהיו לי בגללך..

אתה גורם לי לדבר מלוכלך, אתה גורם לי לצעוק ולשבור מיטות ולהתפרע. מסכנה אמא שלך ומסכנים השכנים שלך, גם מהם אני צריכה לבקש סליחה.

אני צריכה לבקש סליחה מאמא בגלל כל הכסף שהיא מבזבזת על בגדים שמהר מאוד נשארים על הרצפה.

אני צריכה לבקש סליחה מכל הגברים שחשבו שאני הולכת להזדיין איתם ובסוף התחמקתי מהם, מה לעשות, תפסת אותי.. רק איתך אני רוצה להזדיין.

מזל שאתה לא יכול לראות את מה שאני כותבת פה, אחרת היית בטוח שאני מאוהבת בך או משו..

כיפור באת טוב, הגיע הזמן להתנתק קצת משגרת האייפונים והמחשבים ולטהר קצת את הראש.. אולי סוף סוף אני אפסיק לחשוב עלייך כל הזמן.

צום מועיל.