אלגנטיות של קיפוד

מה אני אמורה לעשות,כשהחלק הכי טוב בי היית תמיד אתה?

ומה אני אמורה להגיד כשאני כל כך נדפקתי ואתה בסדר?

אני נשברת לרסיסים קטנים...

אומרים שדברים רעים קורים מסיבה,אבל שום מילים חכמות כאלו לא יעצרו את הדימום ,

כי אתה עברת הלאה ואני עדיין אבלה,

וכשהלב נשבר הוא לא נשבר לשני חלקים שווים.

יש לך את הלב שלה ,את הלב שלי וכלום מן הכאב.

אתה לקחת את המזוודה ואני לקחתי את האשמה.

עכשיו אני מנסה להבין את מה שנשאר ממני,כי השארת אותי בלי אהבה.

בלי אהבה שקוראת בשם שלי.

אני עדיין חיה,ובקושי נושמת...

את השיר המדהים הזה לא אני כתבתי,אלא להקה בשם The script.

הוא נקרא :Breakeven.

אני רק תירגמתי אותו.

כי אני לא יכולה להפסיק לשמוע,לנגן ולשיר אותו.

הוא לא קשור לאף אחד ולא מוקדש לאף אחד ולא על אף אחד,ובטח לא על האחד שיקיריי שקוראים בבלוג הזה חושבים שאני מתכוונת.

ולי רק נשאר להיות מאוד מאוד מרוצה מהעניין!

כבר כמעט שכחתי...

עשיתי עוד השמה! מצאתי עבודה לעוד פורש!

יש לי כבר שתי השמות שלי ורק שלי!

(השלישית בדרך ...זה רק צריך להיות רשמי יותר...)