אלגנטיות של קיפוד

אני חושבת שהדילמה שלי היא דילמה שרבים אחרים חוו כך או אחרת ויוכלו להזדהות או להביע דעה.

אני תמיד מתלבטת מה לעשות כשאני מכירה מישהו חדש ומשהו מתחיל להתפתח מההיכרות הזאת,לאן דווקא קשר רומנטי,זה גם יכול להיות ידיד חדש שמתחילים "להסתובב " איתו...

הדילמה היא : לתת לחברים /אנשים אחרים  לספר לי עליו,מהניסיון שלהם,לשמוע את ההארות שלהם על אותו אדם או לקחת את האדם הזה כלוח נקי ולהסיק מסקנות רק על סמך ההיכרות שלי איתו?

איך למצוא את האיזון בין לכבד דעה של חברים ואני מדגישה חברים,אנשים שאני סומכת עליהם,לבין הסיכוי ההוגן שמגיע לכל אדם ,להרוויח או להפסיד נקודות בזכות עצמו ולא בגלל דעות קדומות/ניסיון עבר של אנשים אחרים?

היום לא בטחתי בעצמי,בזה שאני חושבת שאני אדם טוב ואין לאנשים שום סיבה לשקר לי,והאשמתי מישהו בשיא הכוונה והרצינות וטעיתי.

בדקתי את האמת מכל הכיוונים והכל חזר אלי כמו בומרנג.

וזה גרם לי להרגיש מאוד לא אני.

מה דעתכם?

הגיהנום ריק.

אני צריכה להריח גבר.

ריח של כסף.

כי,לא מוצאים אהבה ברחוב,אמרתי לך.

בטח שלא בפאב.

ולא יעזור מה נלבש!

ומה ננעל...

אלא אם כן ראשי התיבות LV יהיו על הסוליה...

שתתלכלך ותהפוך דביקה ועפר סיגריות יידבק אליה.

אולי,אם אני אעשה קעקוע בתחת,

אשגשג.

התפרקות מנטלית.כמה שטויות?כמה?

שחררתי את הרסן.

המשקפיים הגדולים והוורודים שלי ,צבעם כצבע הגזר פחח,בקיצור הם,מחביאים אותי כשאני על מדים.

 אני אוהבת לכתוב כי זה ריקון ראש.מצאתי שככה הוא כואב לי פחות.זה המחיר ליצירתיות יתר והפתרון הוא משככי כאבים שלא עובדים.או שזה כי פיתחתי חסינות לתרופות האלה כבר.

בא לי להביא את הראש בשקית לבלאי ,ושיחזירו לי חדש ורענן תוך 24 שעות.

זה בעצם מה שקורה בצבא בלאו הכי.

מנסים לשחק עם הראש שלנו.ומחזירים אותו תוך שנתיים-שלוש.

בשביל זה אומרים לנו לשמור על עצמנו.שלא נאבד לרוח.

להתחדש זה בסדר.לא ללכת לאיבוד.