אלגנטיות של קיפוד

לפז"מ שלי יש יומהולדת,הוא "חוגג" שנה.

יום חמישי,אני חוזרת הבייתה עם שקית נייר ובתוכה סל כביסה עם בגדים מלוכלים מהשבוע שעבר עלי והרבה לכלוך בראש.

לוקחות לי כמה שעות טובות לנחות ולהגיד לעצמי שאני במציאות האמיתית ,לא האלטרנטיבית ושכל רגשות האהבה והגאווה שהרגשתי באוטובוס חזרה הבייתה נובעים מהשמחה לצאת מהבסיס ולעלות על האוטובוס הבייתה.

מישהו מכיר? קרה לו?

-אשליה-

קורה לי תמיד.עד יום ראשון בבוקר...

בעעע.

אני בכיינית

בעצם,כל אחד בכיין

אם לא כל אחד אז הרוב

אבל כל אחד מהרוב הזה הוא בכיין

בעצם כל עוד כולם בחיים,בריאים ורואים בית מתישהו חחח

אז זה בסדר...

ושיכעסו עלי

ההורים,

החש"ן הגדול והנורא

הצבא (שאף אחד לא יודע מי זה הצבא כשאומרים שהוא מפגר ולא הגיוני)

החברים

המוזיקה המוזנחת

תכעסו...

אני עדיין בחיים !

חחח לפחות זה...

חש"ן-חיל שריון