לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלגנטיות של קיפוד



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2010


הקשב המפקדת פלוגת בז!

לינוי.

רציתי לכתוב לך מכתב ...למרות שאת לא המפקדת של הצוות שלי,בכל זאת הרגשתי שאת הרבה שם בשביל כל המחלקה,ודם בשבילי.

לינוי,אני חושבת שאת מנהיגה אמיתית.יש בך הכול!

ובטח כבר שמעת את זה הרבה ופקודות שלך כתבו לך הרבה הרבה מכתבים אבל אני הייתי חייבת לומר את שלי.

את מדהימה!

את היית הרושם הראשון והזיכרון הראשון שלי ממפקדת.כשרק עליתי לאוטובוס בבקו"ם,את היית הראשונה שפתחה לנו את הדלת למערכת הצבאית ולימדת אותנו לתת הקשב.

למרות שאני לא מכירה אותך באזרחות,אני חושבת שיש בך הכל,את חכמה,תקיפה כשצריך ונשית מאוד בו זמנית.את תמיד דואגת לנו ואני מרגישה שאיכפת לך,שנצליח,שנסתגל,שתגבש...

את דאגת לרגשות שלי,להרגיע אותי כשקיבלתי עונש על הפקרת נשק,קראת לי ואמרת לי שזה באמת לא נורא.אחרי דקה רצתי לאוהל ומייד יצאתי,עמדתי מאחורי האוהל כי הדמעות עלו לי ולא רציתי שהבנות יראו אותי בוכה.ולא בכיתי בגלל שקיבלתי שלוש שעות ביציאה,בכיתי בגללך,כי נגעת בי,ריגשת אותי עם האנושיות שלך.את אדם טוב ומגיע לך לזכות בכל הטוב שבעולם,כי בוודאי גם לך זה לא קל,לטפל בכל כך הרבה טירוניות ולישון פחות מאיתנו...ותמיד לשמור על חזות אחידה,יציבה וחזקה.

לינוי,המפקדת,בזכותך הכניסה שלי לצבא תמיד תיזכר לי כחוויה חזקה ועוצמתית,בדיוק מה שחיפשתי,בהצלחה בכל והמון המון תודה מקרב לב.

 

נ.ב : אני לא אשכח איך החלקת לנו כל מיני אירועים,לטובתנו,בלי לומר מילה. לדוגמא כשחיקינו אותך(ברוח טובה כמובן כי כולנו אוהבות אותך) באוהל וכשהסתובבתי ראיתי אותך בפתח של האוהל,נהייתי אדומה והבנת אותנו,אמרת שזה לא נורא והמשכת בשלך.

ובעוד מקרה כשטל ואני איחרנו לגשר בשמירה והגענו ישר לעמדת יפתח,באת ולא אמרת שום דבר,רק העלית אותנו,בשקט,לשמור.

 

לינוי את השפעת עלי והראית לי איך מפקדת אמיתית מתנהגת.

 

 

גל.

גל,לפני הגיוס היה לי מאוד קשה לקלוט ולהפנים שאני מתגייסת,כי שקעתי עמוק באזרחות ולא יכולתי לדמיין משהו אחר.מניסיון קודם של חברים שלי בצבא ובטירונות,התכוננתי לגרוע מכל...

אני רציתי להמשיך לעבוד וללמוד ולחזור לחו"ל.בדיוק אז,אימא שלי אמרה לי שיש סיבה שאני מתגייסת והחוויה שאני עומדת לעבור תלמד אותי המון ושתפקידי למצוא את הסיבה שבשבילה התגייסתי,שזה חשוב,שזה הגורל שלי.וכן אני יודעת בוודאות מה היא אותה סיבה :כדי לראות אנשים כמוך וללמוד מהם.את הענקת לי שיעור חשוב לחיים,לימדת אותי לבטוח ולסמוך...

אני מתה לראות אותך צוחקת!

בכל סופ"ש כשאני חוזרת הביתה אני מספרת לכולם שהתמזל מזלי וזכיתי במפקדת אישית,שטובה ממנה לא יכולתי לבקש,כי את שם תמיד.

בטח גם לך קשה לפעמים,ולפעמים את עייפה או עצובה או עצבנית, אבל את לא מראה...וחוץ מלטפל בעצמך את מאפלת בעוד 35 חיילות טריות וזה לא קל לשמוע תלונות ובקשות כל הזמן,אבל את לא מראה...

את דוגמא ומופת למפקדים בצה"ל .

את מעניינת ופשוט כיף להסתכל עליך.

אני אזכור אותך תמיד גל.

 

נ.ב : אדם צריך לעבוד על הצדדים השליליים שלו ולהתעלות עליהם ולא על התכונות הטובות של חברו. (זה המשפט שלך)

*לפעמים התשובות לשאלות שלי מגיעות ממקור לא צפוי,וזה אחד מהם,המשפט שלך,ששמעתי במקום הנכון בזמן הנכון!

-תודה גל-

נכתב על ידי , 30/1/2010 20:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

 

"אבוי לעניי הרוח שלא התוודעו מעולם לתודעת השפה וליופייה". (אלגנטיות של קיפוד/מוריאל ברברי -ספר מרגש מאוד,ואני בטוחה שאני עוד אצטט ממנו ואפילו אחזור לקרוא בו פעם שניה,משהו שאני לא עושה בדרך כלל).

 

אני שוכבת במיטה ,ואני חושבת שאני שומעת פסנתר,מישהו בקומה למעלה מתאמן בנגינה על פסנתר...או שאני טועה,או שאני מדמיינת...אבל אני נהנית מזה.

ההזיה הראשונה שלי הייתה אתמול בלילה,חלמתי חלום על מוזיקאי ורופא שיניים.

הייתי בחדר חשוך,ישבתי על כיסא של רופא שיניים עם הגיטרה שלי,ורופא השיניים האמיתי היה בחדר וטיפל במישהי בלונדינית עם שיער ארוף וחלק.

ואז אמרתי לו: אבל ניצן,אתה מוזיקאי,מה פתאום אתה רופא שיניים עכשיו?

ואז הוא אמר לי : הרי צריך לחיות ממשהו,לא?

ויותר הוא לא התייחס אלי.

אני זוכרת שאמרתי לעצמי שכדי לא לפחד אני אדמיין שאני סטיבן ויסלון (המוזיקאי האגדי,מפיק מוכשר וסולן להקת פורקיופיין טרי) ואנסה לנגן כמוהו...אתנער מהעובדה שהידיים שלי באמת שייכות לי...ובאמת לא מסוגלות(עדיין) לנגן כמוהו.

הכל הסתחרר,התעוררתי אבל עדיין הייתי בחלום.

אמרתי לעצמי,את תפתחי את העיניים שלך עכשיו! התחלתי לקרוא לאמא שלי שתעיר אותי,צעקתי בחלום אבל לא במציאות,קיוויתי שאמא שלי תשמע אותי צועקת אם אצעק חזק ותבוא להעיר אותי.היא לא באה. ובסוף התעוררתי בעצמי.גיליתי שישנתי רק עשר דקות.

איזו הזייה.

 

מה קרה לכל אלה שלפני כמה שנים ,לפי מה שהיה זכור לי,האמינו הכי חזק,שהם יהיו אמנים?

הופתעתי לגלות שהיום הם כבר לא באמת חושבים ככה.

עכשיו הם מחפשים חלופות ופונים לאחור,מתנערים...?

אולי לא לכל אחד זה מתאים,להילחם על התשוקות והחלומות שלו...לא לכל אחד מתאים לא לפחד ולהסתכן.

דווקא התאים להם.

אני מרגישה שכבר אין לי גיבוי,זה כמו בגידה במין הסכם כזה...שלא דיברו עליו מעולם.

אנשים שפעם חשבתי שהיה להם מה להגיד כבר לא מרגשים אותי,התרוקנו בעיני.

 

 

אחרי 3 ימים שלמים וערב אחד של חום,הקאות,הזיות ,בחילות ובילוי במיטה אני מתגייסת...

מחר אני מתגייסת וממחר אני חיילת בצה"ל.

 

 

 

 

נכתב על ידי , 12/1/2010 13:47  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 




4,361
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJNG אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JNG ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)