התעוררתי היום בסביבות השעה 4 בבוקר,
התעוררתי עם הירח שזרח עלי.
משכתי מעלי את השמיכות וניסיתי לישון קצת,אבל המחשבות עליך לא נתנו לי להירדם.
מאז שמצאת את עצמך בזרועותיו של מישהו אחר,ניסיתי ככל יכולתי להמשיך,להסתדר לחיות בכל צורה אפשרית.
זה בסדר,כבר אין לי מה לומר אבל,
קחי את התקליטים שלך,קחי את החופש שלך,קחי את הזיכרונות שלך,(אני לא צריך אותם),קחי את הסיבות שלך,אבל אני אומר לך,שאת תחשבי עלי...
קחי גם את החתול שלך ותשאירי לי את הסוודר,כי אין לנו עתיד יותר,ובעצם אני כבר מרגיש טוב יותר,אבל את,את עוד תחשבי עלי...
...לא הצלחתי להירדם אז יצאתי לנהוג כדי לנקות את הראש,ניסיתי לטאטא את ההריסות שהזיכרונות שלי השאירו בראשי.
האמת היא שאני כבר עייף מזה,ומכל המטען הזה שנראה שהוא עדיין קיים כאן.
כנראה שהברכה היחידה שנותרה לי היא לא לדעת מה יכולנו להיות...מה היינו צריכים להיות...
(אחרת הייתי משתגע)
יום אחד,מחשבה עלי תחלוף לך בראש.אל תדאגי,אני אהיה בסדר,בסדר גמור.
בזמן שאת תישני עם הכבוד שלך ותחלמי שאני אבוא ,אחזיק בך ואחבק אותך חזק חזק,תגלי שאני כבר עברתי הלאה ממך...לחיים שלי,ואת תחשבי עלי.
יום אחד..יום אחד.
זה היה קית' אורבן.
Keith urban-you'll think of me.
ניו יורק כבר לא קוראת לי בהיסטריה,
אפילו ג'סי עזב להרים של צפון קרוליינה,-אשוויל.
אני כבר לא ממהרת
ובכלל לא בטוח שאני רוצה
ואם אני ארצה כל החיים עודם לפני...
דברים אחרים קוראים לי ...
:)
where is the love?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
