זאת אחת התקופות הכי קשות בשבילי.
הכל מכה אותי עכשיו.
מכל כיוון.
ההורים שלי מקשים עליי.
אחותי לא פה לעזור.
וחברות שלי לא תומכות, כאילו הם אף פעם לא היו באמת.
קשה לי כל כך.
והפעם...
אני באמת רוצה למות....
הכי נורא... זה שעכשיו שאני צריכה הכי הרבה עזרה ותמיכה.
חברות שלי הולכות לסרטים בריכה ועניינים ולא טורחות אפילו להזמין אותי.
דווקא כשקשה אני צריכה אותם.
והם לא פה, ודווקא עכשיו אני צריכה לצאת ואני צריכה אותם.
הם פשוט לא פה. נמאס לי לבכות מההורים והחברים.
כואב לי הגרון.
הבכי יושב לי שם בגוש.
נמאס.
אחת החברות הכי טובות שלי.
החליפה אותי. והפעם באמת...
כאילו היא כבר לא תומכת בי כמו קודם.
וכן זה גם בגללי כי קשה לי עכשיו להגיד לאנשים מה עובר עליי.
אבל חשבתי שיהיה לה חבל...
פעם שלישית שזה קורה.
כולם החליפו אותי.
אני לאט לאט נשברת.
אני בסך הכל צריכה תמיכה או לצאת..
לשכוח...
חפירות חפירות חפירות....
סליחה...
לילה טוב..
הלוואי שיעברו הדמעות ושיהיה טוב...
♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
