זה לא מקורי

אבל אני רוצה להודות כאן (וגם אם לא בפעם הראשונה) על הניסים שנעשו לי:

על שהיכולות חוזרות מהר לאצבעות.

על שהתחושה מתחילה לחזור לאצבעות (משהו.. משהו חי שם.. ומרגישים אותו)

על שהנפיחות יורדת מהרגליים, (בהתחלה זה היה מהר, ועכשיו לאט לאט, באופן כמעט בלתי ניכר אבל בעקביות)

ועל שבעקבות כך הכאבים כמעט ונעלמים.

על שמצאתי עוד זוג נעליים שאני נכנסת לתוכם, ואל יקל הדבר בעיניכם, הגשמים הגיעו.

על שהצלחתי לעמוד בטיפולים האחרונים עד כה, למרות הכווייה המתגברת.

על רשת חברתית המתהדקת סביבי ותומכת בי באופן מרגש עד דמעות.

על שאני מצליחה להמשיך ולעבוד מלא ולהנות מתחושה נורמלית...

והעיקר, על איחוי קרע מכאיב שחוויתי בתוך משפחתי

והכאב הלך וגדל

עד כי היה קשה לשאתו

והנה, ממש אתמול, נר ראשון של חנוכה, הקרע נעלם כלא היה

והאיחוי? והדיבור על מה שקרה? יגיע..

כשהכאב יעבור..

האם אשכח את התקופה הזו?

ברוך אתה ה'

אלהינו מלך העולם

שעשה נסים לאבותינו

ולי

בימים ההם בזמן הזה

אמן

עוד שמונה טיפולים

בשטח קטן

עם פחות כאב

הללויה!