לעתים אני מסיימת לקרוא ספר, ואינני יכולה להיפרד ממנו.

"שבת" מאת איאן מקיואן הוא ספר כזה.

קראתי אותו לאט לאט. כמעט נאבקתי.

אבל לא יכולתי להפסיק. הלכתי איתו לכל מקום. וקראתי עוד. ועוד מעט. שבת אחת בחיי נוירוכירורג מצליח. איש עשיר, עם בית מידות, אישה יפהפיה ואהובה, שני ילדים (בת משוררת מצליחה בפאריז, ובן מוסיקאי ג'ז מצליח). גם המרצדס, שרכש לאחרונה, תורמת לתחושת החיים המושלמים כמעט.

אבל שבת אחת מתחילה באופן שונה. הוא רואה השכם בבוקר שבת מטוס אפוף להבות, ונזכר באסון התאומים. ומאותו רגע נפרש תיאור של שבת אחת. כל מה שאירע בה, וכל מה שחלף במחשבותיו וברגשותיו של הגיבור.

הפחדים, הכעסים, האהבה, לאשתו, ילדיו, אימו חולת השיטיון, האמביציה (לנצח במשחק סקווש), ההיתקלות במישהו שפגע ברכבו, הוויכוח ביניהם, וכל מה שקורה בעקבותיהם.  

ותוך כך מוליכות המחשבות והזכרונות אל כל עברו של הגיבור. ובמהלך השבת ההיא התוודעתי אליו על ידי פלאשבקס, אל ילדותו, אימו אלופת השחייה ועקרת הבית המסורה, לימודי הרפואה, ההיכרות עם אשתו, משפחתה, וההתפתחות המקצועית שלו.

אדם מצליח, בטוח, בשיא חייו, שמתחיל לחוש שהזקנה מתקרבת, וכוחו אינו בשיאו.

כאבים מתחילים לתקוף אותו (ברכיו כואבות בעת המשחק, והוא מבין שעליו להפסיק לשחק). יש בשבת ההיא הרבה תהליכים של פרידה מחלקים של חייו.

מאימו המאבדת את שרידי תבונתה.

וגם מתחושת היכולת שליוותה אותו עד עתה.

ובתוך כך, הרבה מחשבות על אמנות, על מוסיקה, ובעיקר על ספרות. אבי אשתו הוא משורר ידוע, וביתו היא משוררת צעירה שהספיקה לזכות בפרס חשוב, ועתה היא מגיעה הביתה עם כתב היד של ספרה, שעומד לצאת לאור בקרוב.

ביתו, הילדה התמימה, שבגרה והיתה לאישה צעירה, יפהפייה וחופשייה בדעותיה ובהתנהגותה, כפי שמבין האב משיריה.

ותוך התקדמות היום, מתחיל הנרי, הגיבור, להתכונן לארוחת הערב המשפחתית, כשביתו תגיע מפאריס, וגם חותנו יצטרף. וגם תהליך הכנת הארוחה מפורט בקפידה, החל מהקניות, וכלה בבישול. היו רגעים שרציתי לעצור ולהכין את התבשיל על פי ההוראות המדוייקות. תהליך הבישול מפורט יחד עם תיאור קטעי החדשות הנשמעים במהלכו.

היום נקטע בשעות מדוייקות על ידי מהדורות חדשות המתארות חוויות, שהנרי היה שותף להן. ההתקדמות בחקירת הכמעט אסון של המטוס, שראה השכם בבוקר, התיאור של הפגנת ההמונים נגד המלחמה בעיראק, שגרמה לפקקי - תנועה, שבאחד מהם נלכד גם הוא, ואז אירע המקרה ביש המזל של התאונה. הכל מקרי, והכל כמו מתוזמר ומתוכנן מראש.

הפערים בין הדורות נחשפים בספר, עם החוט החזק המקשר ביניהם. הסב לימד את נכדו מוסיקה, וכעת הבן מצליח ונהנה מעיסוקו. הסב היה אחראי לחינוכה הספרותי של נכדתו, דייזי, והיא היתה הממליצה על ספרים לאביה, שהשתדל לקרוא אותם, כדי להיות קרוב אליה.

ויש לו הרבה מחשבות על הספרות. על רומנים, שקרא בהמלצת ביתו. הוא חושב, שלא קשה לסדר ולארגן את הפרטים ברומן, למי שיש עין בוחנת ממוצעת. הספרים הללו הם, בעיניו, "תוצר של מלאכת צבירה שקדנית, מקצועית."

ותו לא.

ואת זה אומר  הגיבור של רומן, כאילו מחבר הרומן, שנמצא מאחוריו, קורץ לנו, ואומר: "אתם קוראים כאן תוצר של איסוף פרטים. לפי הסדר שבו אירעו. מחשבות, שידורי רדיו, זכרונות, פגישות. הכל כפי שהוא בלי עיבוד..זו לא  אמנות מיוחדת במינה. אני, המחבר, רק תימללתי את מה שאירע שם." ובכלל, אין הכרח בקיום הספרות. אפשר לחיות בלעדיה.  נניח... לדעתו, מה שאין בספרות, יש במוסיקה. יש בה טוהר . 

אבל הספר הזה הוא מלאכת מחשבת של קונטרפונקט מוסיקלי. מין פוגה. כל תימה מנוגנת אחרי רעותה, ובהמשך ניפגש בהן שוב ושוב.

והחל מרגע מסויים בספר, השתלטה עלי מין תחושת סיוט, ודחיפות. משהו רע עומד לקרות. והוא באמת קרה.

לקראת ה"פינאלה", כשכולם בבית, ועומדים לאכול את ארוחת הערב שהוכנה באהבה, חודרים לבית הזרים הרעים והמאיימים. רגעי איום נוראיים, שנדמה שהחיים אחריהם (אם יימשכו), כבר לא ישובו להיות מה שהיו. תחושת הביטחון לעולם לא תתאחה.

אבל פיתול נוסף בעלילה, הופך את המשפחה למנצחת, ואת הנרי בן הארבעים ושמונה, המודע לשינויים שהגיל חולל בו, למנצח של הסיום המתוזמר הזה.

שרביט המנצחים (קרי, סכין המנתחים) נמצא שוב בידיו. ובחדר הניתוח, המקום הבטוח ביותר בחייו, הוא שב ומראה את הוירטואוזיות שלו. ניתוח שהוא מעשה אמנות. הצלת חיים.

ואחריו, הוא שב לביתו, לאשתו שעדיין רועדת מפחד. ונרגעת בחיבוק שלו. בין ידיו.

המשפחה המסורתית עם הגבר החזק עדיין קיימת.

ורק הנרי, הגיבור, מבין, שלא הוא היה החזק. מה שהציל את חיי אשתו, היה שיר, שעורר כמיהה וכיסופים בלב הפושע שחדר לביתם. הלך רוחו התוקפני השתנה, ויחסי הכוחות התהפכו.

הנרי, שכבר מבין מה העתיד הקרוב נושא בחובו, נשאר עם אשתו האהובה, הממשות היחידה בחייו, ונרדם.

והרומן על שבת אחת מסתיים בשקט. בשלווה, שתחתיה תובנות חדשות על החיים. על שבירותם, מקריותם, על החשיבות של האהבה ושל השירה.

אז איך זה שהספר הזה, דווקא הוא נפל לידי? על שבירות החיים..

על האהבה.. הו, האהבה...

על המוסיקה והספרות.

לפעמים כל החוטים נפגשים במקום הנכון.

ואני שמחה שזה קרה לי.

עכשיו.

בנקודה הזו של חיי.