לא ידעתי כמה צדקתי.

לא ידעתי כמה קרוב היום, שאווכח בכך שוב.

אז, הנה, הבולטין: לבעלי לב חזק בלבד.

קודם כל, יש סיכוי.

הלכתי היום לקבל הפנייה לבדיקה השגרתית, החצי שנתית.

אבל לאחר בדיקה, לא קיבלתי את ההפנייה לבדיקה.

ויש סיבה: הרופאה חושדת ש"גידלתי" גרורות. גם בכבד.

ושהסרטן בשד ממשיך להתקיים והפך לדלקתי.

עם "סתם" גרורות אפשר לחיות שנים רבות. מחלה כרונית, כך קוראים לזה.

עם סרטן דלקתי, ועם כבד נגוע, לא כל כך.

אלה תאים מיוחסים. אין עליהם.

ויצאתי עם הפנייה לבדיקות מקיפות, ורק אחריהן, אם התוצאות תהיינה שליליות, כלומר, טובות, תבוא הבדיקה השגרתית.

ועם נייר שעליו כתוב: חשד לפיזור גרורתי.

ועוד מילים שמתייחסות לכבד שלי...

אז, כן, החיים שבירים.

וברגע זה גם עצובים.

מפוחדים.

והמילים חשך עולמי בעדי, הפכו שוב למוחשיות.

וכן, אני צריכה משהו. מישהו.

לא להיות לבד.

אבל בעצם, לבד אני יותר חזקה. ולא נשברת.

ושוב, יש סיכוי.

זו רק ההתחלה.

בדרך כלל, כבר למדתי, הרופאים משתדלים לא להפחיד סתם.

להסתיר דאגות וחשדות.

הפעם היו אמירות ממש ברורות, על חשש, ודאגה, ודברים שנראים לא טוב. ואוסף סימנים, שקשה לראותו כמקרי.

וצורך לבדוק.

והעיקר, הנייר. הנייר הזה שעליו כתובות המילים, שעלולות להתגלות כגזר דין.

אבל..

בכל זאת יש סיכוי.

ואני עוד יכולה להיווכח, שזו עוד אזעקת שווא.