יותר לאט ממה שהייתי רוצה.

אבל הכל מתקדם לאיטו.

מחר אקבל את המכונית. סוף סוף..

וברגע זה ממש אני מנסה לגרום לכך, שפקס עם תעודת הביטוח שלי יישלח לסוכנות הרכב. מה שהובטח לי עוד הבוקר...

ולא בוצע.

מה עוד קרה?

משהוקל מעט החום, וחודש אחרי שעברתי לדירה, קיבלתי היום את השלט של המזגן שבחדר השינה שלי.

כשלא היה ממש חם, ישנתי עם מאוורר תקרה. וזה הספיק. אבל בימים האחרונים זה לא הספיק. החום היה נורא. והמזגן מהסלון נאלץ לעבוד עשרים וארבע שעות ביממה. בלילה הוא היה אמור לקרר אותי מעט. הוא והמאוורר.

אז הנה, השלט בידי!

ומצפה לי לילה נעים בוודאי!

השבועות עוברים ביעף.

כל שעה ארוכה וחמה, כל יום עובר כהרף עין, וכך גם השבוע.

אתמול, שבת, התחיל כיום שלוו במיוחד.

אחרי הקידוש של יום ששי, אחרי המפגש הנעים אצל אורן בני, התעוררתי לשבת שקטה עם בתי ונכדתי.

היה שקט.

היה גם חם.

ולפנות ערב הרגשתי שאני עייפה מאוד. כמהתי לטיפונת של פינוק.

אבל לפתע הסתבר, שבתי חולה. החום טיפס ועלה מעלה מעלה.

והבנתי שאני בתפקיד.

להביא שתייה, להביא מדחום, להכין קפה, לרחוץ כלים, לראות שיש כל מה שצריך. להיות שם בשבילה.

עד שהגיע טלפון שבישר על תקלה בעסק.

ובתי, שומרת שבת, נאלצה לצלצל ולנסות לפתור את הבעיה.

שוב ראיתי כמה קשה להיות בעלת עסק, והאחראית על הכל.

אין ממי לקבל חופשת מחלה, גם כשאת חולה.

את המפרנסת של העסק, של העובדים, של הספקים, של עצמך.

אחרי סדרת שיחות מייאשות נפתרה התקלה. איכשהו.

ובתי,שהיתה כבר מוכנה לנסיעה למקום, וויתרה על הנסיעה.

אני החנקתי בתוכי את המילים, שמייעצות לה לא לצאת.

הבנתי את המצוקה שלה.

והיא נשארה בבית.

טיפלתי בקטנה, ופינקתי אותה במיוחד, כדי שהכל יהיה רגוע לגמרי.

מתישהו היא הלכה לישון במיטתי. שמחה מאוד מאוד מאוד.

ובתי שכבה לידי בסלון. החום החל לרדת.

אבל התנועות שלה היו כבדות מאוד. היא בקושי זזה.

וברגע מסויים היא החלה לחשוב איך תעלה את הילדה לקומה שלהן. היא עצמה בקושי הולכת, ואני לא מסוגלת לשאת את הקטנה.

ובעוד היא מתלבטת, נשמעה חבטה. שירה נפלה ממיטתי. בתי רצה אליה, ושנייה אחר כך, לפני ששירה הספיקה לבכות, היא היתה בידי אימה, שהעלתה אותה במדרגות לחדרה. יד אחת אוחזת במעקה כדי לא ליפול, וביד השנייה היא נושאת את ביתה ומגוננת עליה.

איך אהבת אם מתגברת על מחלה!

והערב נמשך.

לאט לאט החום ירד.

בבוקר כבר היו רק שרידים ממנו.

היא עבדה היום בניחותא.

פחות קשה מתמיד.

ואני בענייני.

ושמחה שהיא מבריאה.

שמענו היום, שמתהלך וירוס בן עשרים וארבע שעות. עם כל התסמינים שמהם סבלה.עכשיו תמו עשרים וארבע השעות. אעלה לראות איך היא מרגישה.

שיהיה שבוע טוב ונעים.

הובטח לנו שהחום ירפה, וכך אמנם קורה.

אני רוצה לספר לכם על שיר אהבה פשוט ביוטיוב. אריאל הורוביץ שר אותו. נפלא! "זה בשבילך".

תגיעו ליויטיוב, ואני ממליצה שתקחו לכם כמה דקות להאזין לשירים הכל כך יפים שלו. שני שירים נבואיים כמעט: "תמיד תאמין", ו"כמו רקפות בין הסלעים", ושלושה השירים החברתיים שלו: "אמיליה", על עובדת זרה, "לגמור כמו ברנר", ו"אמריקה", על התלות הממכרת באמריקה. ותוכלו להנות מ"סיגל נחמיאס" הוותיק, ומ"רנה"... הקליפים לא יפים בעיני, אבל השירים "שווים". בהנאה!

זה בשבילך

http://www.youtube.com/watch?v=ufhBGic0G1w