כל כך הרבה דברים גורמים לי אושר:

לחוות שקיעה יפהפייה בחוף הים (רצוי עם מישהו קרוב ומחבק),

לשמוע מוסיקה מרוממת נפש,

לשמוע את שירת הציפורים בבוקר, עם שחר, במשך כל היום, ואחה"צ, כשהן "מתארגנות" לשנת הלילה.

לראות את הירח המאיר בלילה בהיר...

לראות פרפר במעופו, ופרח בפריחתו.

לקרוא ספר טוב.

ובימים אלה, בהם שום דבר איננו מובן מאליו, האושר מגיע מעצם הפגישות עם ילדי ונכדי.

מהיכולת להיות ערה. פשוט ערה. במשך היום. במשך יום שלם.

מהיכולת לישון בלילה.

מהשחרור מכדורים מרעילים.

מהיכולת ללכת קילומטר שלם בכל יום (כמעט).

מהיכולת לחשוב.

לחוות.

לתכנן.

לבצע.

מהיכולת, שנרכשה באחרונה, לוותר. לוותר על חפצים, על בגדים, על ספרים.

מההבנה, שאין להם חשיבות.

הם כולם חפצים... רק חפצים...

והרי "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין"...

(אמר סנט אקזיפרי ב"הנסיך הקטן")