להקרנה של הסרט "אמריקן גנגסטר" הגעתי מעט באיחור, כהרגלי נמנעתי מלדעת על מה הסרט בכדי לא לצפות לדבר טוב, או לחילופין מגעיל. רק בסיום הבנתי מי ביים את הסרט, דבר חשוב ביותר למי שמנסה לטבול רגליו בביצה המסוגרת הזו המתגאה בשם קולנוע. רידלי סקוט, איש של סרטי פולחן בדרך כלל (בלייד ראנר, חניבעל ואפילו גלדיאטור הם שלו) הצליח ליצור סרט איכות מעולה עם אשכול שחקנים מעולים, לעיתים בצפייה בסרט נדמה כאילו לא משנה במה הטקסטים בסרט היו דנים, הן דנזל וושינגטון והן ראסל קרואו היו מצליחים להיראות אמינים.
למי שלא שם לב, בשנים האחרונות יצאו מספר סרטים המבוססים פחות או יותר על אותה העלילה של "אמריקן גנגסטר", והדוגמה הטובה ביותר לכך היא "השתולים" של מרטין סקורסזה, שני צדדים לאותה העלילה: שוטר טוב או רע (תלוי מי הבימאי ואם העלילה מבוססת על סיפור אמיתי או להיפך) נלחם נגד פושע טוב או רע (תלוי יותר בשחקן שנבחר לתפקיד).
"אמריקן גנגסטר" הוא סרט שמנסה לירות לכולנו בעורף מתי שאנחנו לא מסתכלים בטעות לעבר המסך, למעשה הוא לא סרט אקשן שמירב התקציב שלו הופנה לפעלולים ואפקטים מיוחדים, להיפך, הסרט ממש לוקח את הצופה אחורה בזמן לשנות ה-60, ארה"ב עמוק במימי וייטנאם, חייליה פתחו את האישונים לשפע הסם-תרבותי שהמזרח הרחוק מנפק, בארה"ב עצמה הפגנות סוערות כלפי המלחמה ואצבע מאשימה לא מפסיקה לנדנד לאזרח הקטן עד כמה מכורים טובי בניה להרואין.
העלילה מספרת על פרנק לוקאס, יזמן מקצועי שאת מירב חוכמתו שאב מהמורה שלו בחיים שבמקרה היה גם אחד מראשי המאפיה האפרו-אמריקאית. אחרי שהוא נפטר פרנק לקח את ההזדמנות ופתח במסע אל עבר הדולר האמריקאי, הוא עקף את כל מושיטי היד של משפחות הפשע הקיימות בארה"ב, כאלו שהביאו בדרך כלל סחורה חרא ויקרה לנרקומנים, נסע לבדו הישר לעבר המקור הכי טוב שיש בוייטנאם להרואין טהור, בעזרתם של כמה חברים בכוחות המדים הצליח להביא סחורה לאמריקה היפה, והצליח במזימתו הכלכלית להיות הכי טוב במה שהוא עושה. ממולו עומד ריצ'י רוברטס, שוטר שבגלל "טעויות" אתיות של אמונה במה שנכון ולא נכון, הופך לדמות קריקטוריסטית נלעגת, אפילו שהיא עושה את הדבר הנכון בו היא מאמינה, הסרט הזה בעצם מביא לנו בהפוכה את הצדדים השניים לכל מטבע: פושע שגם כשהוא חוטא בזוועות כמו רצח מצטייר כאנושי משום מה, ושוטר שגם כשהוא עושה את מה שעליו עולם שלם מחונך מאז ומתמיד הוא מצטייר כגיחוך עלילתי.
על פניו סרט זה יכול להיראות לצופה הלא אמין כחרא של סרט דוקומנטרי שבמקרה מצולם כמו סרט מצוין, למעשה כל סרט, ואני ארשום את זה שוב, כל סרט שנפתח בבחור יושב על כיסא, קשור, ונשרף למוות, שווה לפחות את מירב תשומת ליבי עד כותרות הסיום, זוהי מטרתה של כל חברת סרטים המפיקה סרט, לתפוס אותך מהשנייה הראשונה שהעלילה נפתחת.
שחקנים: ראסל קרואו, דנזל וושינגטון, קובה גודינג ד'וניור, ג'וש ברולין, RZA ו-קומון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
