השנה היא 1976, נאס"א והניסויים המוזרים פורצת את גבולות הטלוויזיה, עובד נאס"א בשם ארלינגטון סטיוארד (פרנק לנגלי ופניו חצויות - נראה אפילו יותר טוב מג'ק ניקולסון בתור הג'וקר) נפגע מברק המעוות את פניו וגורם לכל המביט בו להסב את פניו בגועל ובתחושת חלחלה. אחרי שארלינגטון נפטר ומובל אחר כבוד לחדר המתים הוא חוזר אל החיים, בורח מהחלל הסגור המהווה הקדמה לקבר שלו ובונה קופסא מוזרה שכל מה שהיא מכילה הוא כפתור אדום גדול.
כך נפתח סרטו החדש של הבמאי ריצ'ארד קלי 'הקופסא'. במרכז העלילה נמצאים ארתור ונורמה (ג'יימס מרסדן מסדרת סרטי 'אקס-מן' וקמרון דיאז מסדרת סרטי 'שימו לי איפור על הפרצוף בכדי לכסות את החצ'קונים ואני אשתדל להפגין כישרון משחק כלשהוא), זוג נשוי וסטנדרטי בפרברים של שנות ה-70' בארה"ב. (מכאן ואילך - ספוילרים) יום אחד שניהם מתעוררים בשעה 05.45 בבוקר מפעמון דלת ביתם, בפתח ביתם ממתינה חבילה, קופסא גדולה המכילה את הכפתור האדום, לקופסא מצורף פתק המפרט שהתשובות לשאלות יינתנו בשעות אחה"צ של אותו היום. כשהשעה המיוחלת מגיעה ולפתח הבית מגיעים פניו החצויות של אדון סטיוארד נורמה עומדת בפני בחירה; תלחצי על הכפתור האדום, תקבלי מיליון דולר במזומן, מישהו אחר בעולם ימות. והתנאי - אסור לאף אחד לדעת. כשארתור מגיע הבית ואשתו מספרת לו שהם יכולים להיות מיליונרים הם תוהים ומתכנסים בתוך עצמם וחושבים - אם אנחנו לא מכירים את האיש שימות אז איך נדע שאנחנו באמת הבאנו עליו את הקלח. נורמה לוחצת על הכפתור, מישהו אחר מת, הם מקבלים את הכסף ובמקום לשבת רגל על רגל ולהתחיל לבזבז הם מתחילים לקבל 'רגליים קרות'. ארלינגטון מסביר להם שיש דברים שצריכים לחשוב עליהם טרם מעשה, כי חייו של בן אדם אחר זה לא דבר שתמיד אפשר לסובב בו את הגלגל לאחור. כל חציו השני של הסרט סובב סביב רגשות האשם והניסיון להגיע לפתרון התעלומה.
השאלות העיקריות שהסרט מעלה:
- אתיקה קיימת כל עוד אף אחד אחר לא יודע או שאדם בתוך עצמו הוא גר ובמחשבותיו כלוא?
- השטן סובב בינינו וכולנו כלי המשחק של ניסויים פסיכולוגיים של המימד הבא?
- האם חווה אכלה את התפוח כשאדם תמך בה ודחף אותה לכך או שהנשים לוקחות עליהן תמיד את האשמה של חוסר עמוד שדרה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
