סרט דרמה? יפני? על מה מסופר? על אם שמחפשת נואשות אחר רוצח אשר האשים את בנה ברצח נוראי? לא נראה לי.
דרמה זה סרטים עם אופי ולי בא על דם. יפני, רק הסרטים המשוגעים מצליחים איכשהוא להיכנס לזיכרון. על מרדף כדי לגרום לטרפד אי צדק, 90% מהסרטים מנסים להשיג בדיוק את אותו אפקט. אז למה בדיוק צריך לראות אותו?
ראיתי לא קצת סרטים אסיאתיים בחיי ושמתי לב שתמיד הבמאים שלהם, או הכותבים שלהם, או השחקנים שלהם או שההפקות שלהם או שהתחת שלהם, מישהו מכל עולה תמיד מנסה להתעלם מחוקי התסריט הטיפוסי, אולי זה בגלל שהם נמצאים בחצי השני של הגלובוס, אולי בגלל שבכל מקום על פני כדור הארץ האוכלוסיה פועלת או לפחות מתנהגת אחרת, אז ככה גם האומנות, אין אומנות שדומה אחת לשנייה וכל מקום וסביבה מביאים איתם את המטען שלהם. כל פעם שיוצא לי להיתקל ;בסרט זר אני מנסה לראות את הלך הרוח, מה בלוגים אמרו עליהם, מה אנשים חשבו עליהם, מה אתרי ההורדות אומרים עליהם ומה יחצני הסרטים מספרים עליהם ורק אז אני מזיז את עצמי למסך הגדול. היו כמה אכזבות ובכוונה לא אפרט, אבל לעומתן כל סרט שנחקק עושה את זה לרוב בגדול, סביר להניח ששלוש דקות מסוף הסרט אתה לרוב לא זוכר את שמות השחקנים שלו (אנג לי, ג'קי צ'אן אמרתם, אז זהו, שלא, הם המתלהוליוודיים. חוץ מהם יש עוד כמה טריליונים עם שמות פי עשר יותר מונפצים), וחוץ מהשמות יש את העלילה שלרוב הולכת לכיוונים לא ברורים. יש סרטים אומנותיים שמנסים לרוץ קדימה בשביל לגנוב כמה שיותר דובי זהב ואולי אפילו רחרוח של זהב אוסקרי, עד היום לא שמעתי על אף סרט אסיאתי שנכנס לפנתיאון של סרטי הראזי (הכי גרועים שיש).
בחזרה לאימא המסנגרת, הסרט מפתיע, דווקא כאן הסרט הוא כן אומנותי, הוא כן משלב שלווה עם שיגעון, תימהון עם שנאה יוקדת. ומעל הכול יש מתח, יש עלילה, יש אווירה של סרט בורקס (אין בדיחות, אפילו לא אחת) ויש את הבסיס לדבר היחיד שמאגד את כל אוכלוסיות העולם (גם בעלי החיים) תחת מטרייה אחת, למטרייה הזו קוראים אימא, וכאימא אין דבר שלא תעשה למען צאצאיה. היא תחבוט ותשפיל, היא תברח כמו פיל, היא תשקר ותגנוב, היא תלך "עד הסוף". הסרט מנסה להציג את האהבה הבלתי מתפשרת של האימא שלעולם לא תוותר עד שלא תדאג שהילדים שלה מוגנים. אימא שלא תבחל בשום אמצעים כדי להסתיר את האמת, לחשוף את האמת, להרביץ תורה ולחנך. לאהוב ולתרץ. והכי חשוב - גם לסלוח.
ולעלילה - ילד מפגר נפגע בתאונת פגע וברח, האימא מודאגת. הילד וחברו נותנים ספרינט והולכים לחפש את הפוגעים. הם מוצאים, הולכים קצת מכות, בורחים, קצת משטרה, קצת איומים. ערב של אלכוהול סוער, ילד מפגר של אימא מוצא עצמו מתנודד ונשרך אחרי ילדה יפה בסמטה חשוכה, היא מענטזת ממנו מעט אך לבסוף בורחת.הוא ממשיך בערב השכרות שלו וצועד הבית. למחרת הילדה המענטזת נמצאת מתה נשקפת על הגג למען כל חוצות העיר יחזו בה. כאן מתחיל קו העלילה המרכזי, ילד מפגר בכלא, האימא מסנגרת, כולם נגדה והיא נגד כולם. (עוד פסיק אחרון - הילד המפגר גם שולח ידיים)
הייתי מבסוט על הסוף שלו, גם אם כל שאר העלילה הייתה קוריאנית ולא תמיד התרגום עבד אז היה לי קשה להבין ממנו יותר מדי.
סרט של ג'ון-הו בונג, מי שזה לא יהיה. ועוד 3 שחקנים שעד עכשיו לא הצלחתי לשלב פרצוף לשם - בין וון, ג'ין-קו, היי-ג'ה קים
טריילר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
