אני לא אוהב את סנדרה בולוק, אני חושב ששיא הקריירה שלה היה בסרט 'ספיד' כאשר היא שיחקה לצידו של קיאנו ריבס בתור נהגת אוטובוס (אם אני זוכר את התסריט כמו שצריך) ומאז היא פשוט מתדרדרת מסרט לסרט, אני יודע שבסרט עם קיאנו היא רק התחילה את הקריירה שלה אבל לא ראיתי שיפור משמעותי ביכולות המשחק שלה בעשור האחרון. אני לא מבין איך האמריקאים אוהבים את הקומדיות שלה ואת הבחירת תפקידים שלה או איך בכלל מישהו טורח לפתוח הארנק ולשלם ממיטב כספו בשביל לשבת בקולנוע בסרט באורך מלא בכיכובה. פייר, לא מגיע לה. היא תמיד מסתתרת מאחורי מסיכה ספק מבויישת ספק מחוייכת. פרצוף שבלוני ומוארך. יופי לא ברור, די מכוערת למען האמת. אבל בשביל לכתוב עליה ביקורת לא צריך לשפוט את איך שהיא נראית אלא רק את איך שהא משחקת, והיא פשוט גרועה ואפילו מצליחה לשבור שיאי משחק גרוע מסרט לסרט. ההרגשה הכללית שהיא נותנת בסרטים שלה היא שהיא לא בוחרת את הסרטים שלה אלא נותנת למישהו לקרוא את התסריטים שלה, להסכים בשמה להשתתף בפרויקט כזה או אחר, ואז כשהיא מתייצבת בצילומים היא מאלתרת יכולות משחק קלוקלות, די ילדותיות לרוב ו-90% מהזמן גם די גורמות לך להצביע בשלט ולברוח ככל רוחך מהמסך הגדול או הקטן ולשקול בכובד ראש התאבדות או מקסימום טבילה בים בשיא החורף בשביל לצרוח מתחת למים ולהירגע. ובימינו היא עוד מועמדת לאוסקר על סרט בו עדיין לא צפיתי ואני מקווה שלא אצפה, למרות שאין לדעת.
ברוב הסרטים של סנדרה בולוק משחקים עוד כמה שחקנים בלעדיה והם לא צריכים לקבל את העין העצלה המטילה צל על כל הסרטים שלה, להם מגיע לרוב יותר, לא משנה כמה קלוקלים הם בעצמם בשל הבחירות שלהם להשתתף בסרט לצידה. מעניין אם גם הק-וסטארים לצידה בסרטים חושבים על זה לפני שהם נכנסים איתה לפרוייקטים, שיש מצב שהם משחקים לצד השחקנית הכי גרועה בקולנוע המודרני, ולא רק זה גם אף אחד לא נותן להם קרדיט ראוי על הסרט, היא לרוב שודדת את מירב תשומת הלב, רעה ו"וטובה" כאחד.
אז למה בעצם היא מקבלת עכשיו כתבה שלמה על יכולות המשחק שלה, זה בעקבות אחד הסרטים האחרונים שלה, 'הכול אודות סטיב' שמו, בו היא משחקת כותבת תשחצים נוירוטית, ביזארית ומכוערת שגרה עם ההורים שלה בגיל 50, עובדת בעיתון של השכונה (בסקרמנטו גרים מלאנת'לפים בני אדם אבל זה לא אומר שמבחינה פרופורציאנלית לאוכלוסיית ארה"ב סקרמנטו לא נחשבת כשכונה, זה יותר גרוע מלעבוד בעיתון השקמה של חולון בת ים), כל השכונה קוראת ונהנית מיכולות החידוד הלנגוויסטיות שלה ומחידותיה השנונות. הבעיה היא שאף אחד לא באמת מעריך אותה כשהיא הולכת ברחוב, קודם כל אף אחד לא באמת מכיר את הפרצוף של הכתבת, התעלמות מספר אחת, דבר שני היא חופרת בכמויות, דבר שמוביל ישירות להתעלמות מספר שתיים, התעלמות מספר שלוש היא שהיא לרוב כמו צל שחולף ברחוב, אישה דקיקה ורזונת עם פרצוף נוירוטי, אף מעצבן (ניתוחי אף היא עשתה? מישהו בדק?) ועורף שמביא לקולגות שלה לרחם עליה ולא לתת לה וואחד כפה בכל פעם שהם פוגשים אותה.
בסרט, מארי (זהו שמה של הדמות אותה היא משחקת בסרט, אולי עקיצה וקריצה לכיוונה של קמרון דיאז, נראה לי שהכול נובע מקנאה, עד כמה שאפשר לקנא בשחקנית בלונדינית מחוצ'קנת) מחליטה יום אחד להקשיב לאימא ואבא ולצאת לדייט עם צלם חדשות בלונדיני ותכול עיניים בשם סטיב, כשהוא בא לאסוף אותה היא לובשת את המגפיים האדומות המזעזעות שלה וסוודר מזוויע. כשהיא קולטת איך סטיב נראה היא עושה אחורה פנה ולובשת חולצה חושפת שדיים דקיקים בשביל לפתות את הסיכוי האחרון שלה לאהבה. הם יוצאים מבית הוריה, נכנסים אל רכבו של סטיב, מארי ישר הופכת לשדה חרמנית ומנסה לאנוס את סטיב לשכב איתה, בתור גבר חרמן הוא ישיר מתחיל עם הידיים אבל במקום סקס הוא קולט שיש לו עסק עם אישה משוגעת, הוא ממציא לה תירוץ שהקפיצו אותו מהעבודה ובורח כל עוד רוחו בו. היא מבחינתה ישר קופצת ראש ונכנסת אל דמות "יש לי אהבה שאוהבת אותי" ומתחילה לרדוף אחריו ברחבי המדינה, חושבת שיש לה חבר אמיתי ואוהב כשהוא עושה כמיטב יכולתו לברוח ממנה כמה שיותר.
הקרדיט היחיד שאני אתן לבולוק על הסרט הנ"ל הוא שהסרט עוזר לראות את ההבדל הקטן בין להיות סטוקר מלהביע את אהבתך בקול רם. יום אחרי פגישתם הראשונה היא כבר מפרסמת בתשחץ חדש שהכותרת שלו היא 'הכול אודות סטיב' את אהבתה אליו בעשרות שאלות לקוראים הפוטנציאליים של העיתון כגון; מהו צבע העיניים של סטיב, גודל השפתיים שלו, שיערו הפרחוני ומה לא... מערכת העיתון גועשת רועשת ומארי ישר מפוטרת. מכאן מתחיל המסע שלה אחריו וניסיונה הכושל של בולוק לגרום לגבר אחד נורמלי באמת לאהוב את יכולות המשחק הביזאריות שלה (אפילו שזה רק סרט).
בתחילת הסרט כשקלטתי שאני צריך לצפות בפאלטה המהלכת הזו לפחות שעה וחצי התעצבתי וחשבתי ישר לכבות את הסרט וללכת לישון, אבל התפלאתי, התפלאתי כי הסרט באמת גורם לך לחשוב מהו הגבול הדק בין להיות אובססיבי לסתם להביע חיבה ולהראות שאתה מאוהב, התסריט מושך אותך אליו כי אתה רוצה לצפות ולראות לאן הדברים הולכים, הסרט משניא עצמו עליך בעיקר בגלל הדמות שלה. דמות שגם שונאים אבל גם אפשר לאהוב מרוב החביבות המתקתקה והמדבקת (די שמאלצית/קיטשית/תבחרו את הכינוי שמתאים לכם) שלה. הסרט כן מצליח להעלות חיוך על הפרצוף ואפילו להעלות לך על הפרצוף לפחות כמה מבטי פליאה, כמה הרמות גבה וגם כמה צחקוקים אמיתיים (נשבע ומתבייש כאחד).
שווה מבט, לפחות פעם אחת, אולי יצלמו אותו שוב, רק בלי סנדרה, אולי אפשר להגיד לה רק דבר אחד לסיום - תחזרי לנהוג באוטובוס.
מי ומי? תומאס היידן צ'רצ', סנדרה בולוק, קיט דויד, ברדלי קופר, קן ג'ונג, די-ג'י קואלס, האוורד הסמן, בת' גראנט, קייטי מיקסון
טריילר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
