לארט בקסטיין יש אבא מאפיונר, הוא נפגש איתו פעם בחודש באותה המסעדה ויושב לאכול איתו באותו השולחן כל פעם מחדש. האב נמצא תחת עינה הבוחנת של הרשויות וכבר שנים הוא מרחיק את הילד מהעסקים המפוקפקים שלו. האווירה המשפחתית מאוד מלאכותית, אבל ארט בסך הכול חי את חייו כאילו הוא לא באמת בן של פושע. הוא עובד ברשת של חנויות ספרים בתור מוכר זוטר, הוא שוכב עם הבוסית שלו כי אם לא הוא יודע שהיא תתעמר בו. הוא לא מבלה יותר מדי והוא עומד בפני הקיץ האחרון שלו אחרי סיום התואר לפני שהוא יילך למצוא התמחות ויתחיל לחיות את חייו מבחינת קריירה.
כשהוא מכיר את בלונדינית יפה ונגנית מוכשרת שיש לה חבר בעל שם די מפוקפק הוא נשאב לתוך מערכת יחסים חולה, בתחילה כצופה מהצד ולאחר מכן כמשתתף במערכה.
סרט, איך נגיד את זה, דרמתי? אולי, אבל את האמת, מאכזב, גם בתור דרמה. השחקן הכי מוכשר שם זה ניק נולטה ואותו רואים בסך הכול לגג חמש דקות מסך. מה היה אילו הם היו מנסים ליצור משהו אחר? סביר להניח שלא את הסרט הזה. הוא עדיין שווה צפייה ועדיין העלילה שלו זורמת ואפילו יחסית מתקתקת אבל בתור סרט עם פוטנציאל. הוא לא מיצה את היכולת שלו; פשע - לא, סיפור אהבה - כן (אבל בחוסר), אלימות פיזית - לא מורגשת, סקס - בקטנה, משחק - בקושי שווה איזכור. למה כן? יש סרטים שצריך לראות רק בשביל ללמוד להעריך סרטים אחרים מאותו הז'אנר.
מי ומי? עומיד אבטהי, סט אדמס, ג'ק באון, אהרון ברנרד, ניקולאס בריידי, ג'אריד פובל, ג'ון פוסטר, ניק נולטה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
