זה לא סוד שהנאצים עשו ניסויים בבני אדם, עוד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, לפחות על פי מה שג'ואל שומכר (!!!) מנסה לספר לנו בסרט הזוועה הזוועתי האחרון שלו. השנה היא 1936, המיקום ארה"ב, היטלר שולח לחווה מבודדת מעבר לים חוקר מיסטי שיבחן את הימצאותה של אבן נורדית בעלת איכויות קסומות שיכולה לגרום (באם תימצא הדרך הנכונה) למשתמש בה לזכות במתת חיי הנתח. החוקר נכנס אל חייה של משפחה שרק חושבים שהם מארחים אותו ללילה אחד או מקסימום ליומיים, שבעים שנה אחרי הם עדיין מארחים אותו, אף אחד לא הזדקן אפילו ביום, לאט לאט מתגלה לנו הסיפור של משפחה שעושה הכול כדי לשתף פעולה עם רוע שלא מהעולם הזה, לספק לו בני אדם. הרוע הוא החוקר שמרוב מחקר של האבן השתגע ואיבד את שפיותו, הוא שומר על בני המשפחה צעירים בגופם כל עוד הם מספקים הם את האוכל לו הוא זקוק כדי להמשיך בדרכו אל מתת חיי הנצח. מאוד עצוב לראות שמניסוי כל כך מלוכלך המוגש מטעם אנשים שהתמחו בלא להיות אנושיים נוצר סרט זוועה כל כך גרוע. אין שום כבוד לסרטי נאצים, בקושי גם בסרטים? בכל מקרה הניסוי באבן הנורדית כמובן השתבש, המפלצת תקועה ואוכלת על בסיס יום יומי דם טרי. המשפחה ממלאת את עבודתה בחלחלה ובפשרה ובסבלנות וחוסר יכולת להגיב.
יום אחד אחד החטופים שהם חטפו כדי לשזוף את בשרו בפני המת-חי הראשי מצליח לברוח, הוא רץ לו ביערות עם זקנו ושערו הארוך מתנפנפים ברוח. הוא מגיע אל בית משפחתו שלא ידעו לאן הוא נעלם בשנתיים האחרונות, מעיר את אחיו הכאוב משינה טרופה, מדובב אותו להבין שהוא לא מת והוא מבקש את עזרתו בללכת לרצוח את הרוצח. הם מגיעים אל הבית, חובטים ושופטים ומחפשים תשובות לשאלות, הם מקבלים את התשובות שלהם אבל גם מבינים שהפארסה הזו של סרטי טראש שקורצים קלילות לנאצים לא באמת מועילים לקריירה שלהם בתור שחקנים (גם אם קוראים לך דומיניק פרסל ויצאת מאחת הסדרות היותר מוצלחות של העשור האחרון- נמלטים), אבל בתור סרט זבל מלא בדם הוא כן טראשי מספיק וכן עושה כיף לראות אותו, בתור סרט עם ציפיות רק מתוך הסתכלות לראות מי ביים את הסרט התאכזבתי.
ואז הגיע דם - סרט מלא בזבל, אפילו אם הוא טראשי, היה כיף לראות אותו, לא כל כך מגעיל אבל גם לא כל כך מצויין, יש כמה סצנות נחמדות מאוד של סוסים ושל זומבים מהלכים אבל עם כל הכבוד לשומכר, עד לאן נפלת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
