לאליס מארץ הפלאות יש בעיה, היא גדלה, היא כבר לא הילדה שרצה אחרי הארנב הלבן ונפלה אל תוך הבור העמוק מתחת לגזעו של עץ הצפצפה, היא כבר מבוגרת, אבא מת והיא נותרה לבד עם אימא, היא גם מתעתדת להתחתן להיימיש, החנון התורן בחייה. המשפחה שלה לוחצת עליה לקחת את הסיכון בשתי ידיים, לשכוח מהמושג הזה שנקרא אהבה ופשוט לבחור בחיי נוחות בהם כל מה שעליה לעשות זה להיות אשתו של ילד עשיר, לנגב לו מדי פעם את האף, לבשל לו אוכל שלא יגרום לקיבה שלו להתהפך ולשכוח מכך שהיא נמצאת לפחות כמה ליגות מעל בעלה. מה עוד נשאר לה לעשות בחיים מלבד להתחתן, במיוחד בימים בהם העלילה של "אליס בארץ הפלאות" מתרחשת. כל מה שהיא עשתה בחייה עד כה היה להתאבל על אבא ולחלום את אותו החלום לילה אחרי לילה במשך שנים ארוכות, חלום בו היא נופלת במהרה אל תוך בור עמוק.
יום אחד מוזמנת אליס למסיבה רבת משתתפים בה מתוכננים לה אירוסין בהפתעה, היא מגלה על הדבר שניות טרם מעשה וחושבת איך תוכל להתחמק ממאות זוגות העיניים שנועצים בה עיניים ומצפים לפיציון פיה, בראשם עומד היימיש השמנמן וזב החוטם שלא באמת אוהב אותה, הוא יותר אוהב את עצמו וכאיש בעל ממון הוא חייב להיות נשוי לכוסית. גורלה של אליס נכנס אל תפקידו באותו הרגע בדמות ארנב לבן שמסתכל על אליס ומצביע לה על שעון המשתלשל מכיסו כממתין לבואה אחריו. אליס רואה את הדבר כהזדמנות לברוח, רצה אצה לה אחרי הארנב, נופלת אל תוך הבור, מגיעה לעולמו של לואיס קרול אליו פלש באכזריות העתיד עפ"י טים ברטון, הולכת לבקר את הדמויות הספרותיות היפות שהכירה בילדותה רק מחלומות והולכת להגשים את חלומה הגדול ביותר, לגלות מאיפה היא מכירה את העולם הזה ושהעבר שלה לא היה רק בגדר חלום.
טים ברטון (מבחינתי) לא באמת ניסה לספר את סיפורה המקורי והידוע של אליס בארץ הפלאות, הוא הגדיל לעשות ויצר סיפור המשך, דבר שהיה לו ניסיונות בעבר (לא מאמינים לי - רק לפני שנה יצאה הגירסה של אליס בעולם עתידני בו המלכה האדומה היא נזק שחוטף בני אדם מעולם החיים רק כדי לזקק את הרגשות והיצרים שלהם לסוג של סם לדמויות פנטזיה, סרט עם רעיון חביב אך ביצוע לוקה בחסר). טים ברטון יצר סיפור המשך מאוד יפהפה לעלילה מאוד מבולבלת. כי הרי איך אפשר לעשות סיפור המשך לסיפור מקור עליו גדלנו כולנו. אני יודע שיש דברים שקשה לסלוח עליהם (אלא אם כן מדובר בסרט מצויר שזה דבר שאיכשהוא עושה את הקאבר הגיוני), כי מי באמת יהנה לראות סיפור המשך לשר הטבעות, או לכיפה אדומה, או לזקן והלוויתן או אפילו לגוליבר. על פניו הרעיון הוא הרס בלתי יתואר, אבל לטים ברטון הדבר כן הצליח. לפי דעתי הוא יצר מתווה יפה של עולם שהתבגר. יש מלכה אדומה שיש לה ראש ענק, היא שולטת בוונדרלנד ומקיפה עצמה בשרשרת יועצים עם אי אילו גידולים או פגמים בגופם ובנפשם, אחרת היא לא מרגישה טוב לגבי עצמה. יש גם מלכה לבנה שאוהבת להיות סהרורית ובלתי מובנה, מרחפה לה מצד לצד ורק מאמינה בנבואות שנכתבו לפני שנים רבות. יש גם את הקולגות של אליס משכבר הימים; טווידלדי וטווידלדם, התולעת המעשנת, החתול המחייך צ'סטר, העכברית הקטנה והחוצפנית, הכובען המטורף ורק דמות אחת היתה חסרה על המרקע, איפה האמפטי דמפטי? אם הוא נפל מן החומה ונשבר לא יכלו לפחות להזכיר אותו מעט. אם מגיע לכל השאר למה לו לא מגיע?
אהבתי את המשחק של ג'וני דפ בתור הכובען המטורף, שמו לו מבטא אירי שמסווה את הקול שלו לחלוטין, צבעו את שיערו באדום בוהק שהרס לו את קצוות הישער עד בלי היכר וגרמו לו להיראות כשד אירי קטן ירוק ומטורף שמוכן להקריב את נשמתו למען ניצחונה הטוב והידוע מראש של המלכה הלבנה כנגד אחותה בעלת הראש המגודל, המלכה האדומה. הלנה בונהם קרטר לא שיחקה כבר שנים בדמות עם גידול בראשה, מימי "מועדון קרב" ועד "כוכב הקופים" לא ניתנה לה האפשרות לשחק דמות מגלומנית והיא רק הוכיחה בסרט הזה כמה היא טובה כשנותנים לה לשחק דמות קצת משוגעת. כשיש לה את האפשרות לשחק בסרט היא חייבת לבחור את הדמויות הכי מטורפות, השחקנית הזו אט אט הופכת לקאלט, למרות שמבחינתי היא תמיד תישאר הקופיפה הקטנה והמעצבנת שהייתה מאוהבת לפני כעשור.
ומה על אליס? אליס לומדת להכיר את עצמה, לומדת ועושה את אותם הדברים שעשתה בעבר עם אמנזיה קלה, אליס מטיילת בעולם המבהיק והיפה והקצת קודר שיצר ברטון ונהנית מכל רגע. גם כשבאים עליה לכלותה היא עוצמת את עיניה ונזכרת במילותיו של אבא שנייה לפני שהייתה הולכת לישון בילדותה - "זה רק חלום, שום דבר לא יכול לפגוע בי". אבל מה על הצופים בסרט? מישהו יכול לפגוע בהם בכלל? הם רק רואים את הסרט, הם לא יכולים להשתתף בו. אז למה כשהסרט נגמר והאקרן ירד על מסך הקולנוע יש הרגשה כאילו גם עם הסאגה הזו לא סיימנו. למה יש בזמן האחרון הרגשה מכל הסרטים הגדולים שיוצאים שההפקות יוצרות לרוב סרטים שלא עומדים להיגמר, הם יוצרים לרוב סרט מתוך מחשבה ראשונית לעשות ממנו יותר. אגדה אמורה להישאר אגדה או מקסימום עם המשך אחד ויחיד. לא להשאיר אותנו עם תהיות על המשך עתידי שיגיע בשנית בעוד כמה שנים. אני מאמין שככה זה כשהכסף מנצח הכול, לפעמים גם לסוף אף פעם אין מחילה.
מי ומי? ג'וני דפ, אן האת'אווי, מייקל שין, הלנה בונהם קרטר, אלן ריקמן, מיה וושיקוסקה, קריספין גלובר, סטיבן פריי, כריסטופר לי, טימותי ספל, נוח טיילור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
