"ריצ'רד סייפר, אתה המחפש האמיתי", כך אמר זדיקוס ז'ול זולנדר לדמות שהכי חיה בסרט על המסך הקטן בסדרות הפנטזיה של ימינו.
טרי גודקינד רשם בתחילת שנות ה-90 סידרת ספרים תחת השם "חוק הקוסמים" שמספרת על עולם מלא בבדיה, עולם המחולק לטובים ולרעים, עולם בו שושלת המלוכה איבדה מערכה ונאחזת יותר בכוחם של האימהות המוודות והקוסמים ששולטים בה, עולם של נבואות ויצורים מהעולם התחתון, עולם מחולק ושסוע בו הרוע עומד להשתלט על כל פיסת טוב הקיימת בו, עולם בו התקווה נטועה באדם שעדיין לא גילה את כוחו האמיתי, עולם בו רק אחד יכול להביא גאולה מפני הרוע הטהור ששורר בעולם, עולם שעדיין לא גילה את הפוטנציאל שגלום בו.
ואז הגיע ערוץ הפנטזיה בטלוויזיה האמריקאית של בערך שנת 2009, החליט שמה שטוב לדמיון יכול להיות גם טוב למסך הקטן. הטלוויזיה לקחה את הסיפור ושינה לו את האימא, שינה לו את האבא, שינה את התשובות שמי שקרא את הספרים זכה לקבל ויצר עולם שמבוסס על אותו העולם אבל עם הרבה יותר עלילות משנה מפרכות ומייגעות בדרך אל סיום ידוע מראש, הטוב מנצח והרוע מפסיד, אין מה להאשים את ההפקה הטלוויזיונית שבסך הכול עושה את מה שכולנו היינו עושים אם הייתה לנו הזדמנות, לקחת משהו פועל ולעשות עליו קופה. כמו שנאמר - אם את הארי פוטר ואת טולקין אפשר להרוס אז מי זה בכלל סופר קקיוני כמו טרי גודקינד, הוא יצר לנו עם הדימיון פתח, עכשיו אפשר לשעבד אותו לטובתנו.
את האמת זה די עבד להם, את סדרת טלוויזיה התחלתי לראות לפני הספרים והם כן שבו לי את הדימיון. דארקן ראהל הוא הקוסם הכי מרושע שיש, ריצ'רד סייפר הוא אדם שמאמין באמת ובא רק לספר את סיפורה אל קהל הצופים, זולנדר הוא קוסם עם שיער מטאטא שמביא את האקסצנטריות של הדמות המגולמת לגבהים חדשים וקיילין אמנל היא האם המוודה שלעולם לא תוכל לאהוב. חבל לי שאחרי שהתחלתי את הסידרה וקראתי חלק קצר מהספרים אתה מגלה שהטלוויזיה די טבחה בספר בלי בושה ושינתה בו כמה דברים מאוד חשובים לעלילה, אבל אפשר לסלוח להם, ספר יכול לתאר אכזריות בצורה הרבה יותר טובה מסרט, התשובה תמיד ידועה מראש, בדימיון המפלצות הן הרבה פחות אנושיות.
מי ומי? ג'ייסון סמית', ברידג'ט רייגן, קרייג הורנר, ברוס ספנס, אנה האטצ'יסון, דיויד דה לאוטור, ג'ושוע פרננדס, מייקל הורסט, ריצ'ל נאש, טד ראימי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
