אני לא מאמין שיש איזה שהוא רוכב על 2 גלגלים שלא מכיר או (חס וחלילה) יכיר את ההרגשה הזאת בשניות הראשונות אחרי שהטוסטוס/אופנוע שלו מחליק לו מתחת לרגליים, דבר ראשון אתה מרגיש את הדבר קורה שניות לפני שזה קורה, דבר שני אתה מפעיל את השרירים של הידיים ומכין את עצמך להתגלגלות, דבר שלישי אתה רואה את הקטנוע מחליק, יש לך שנייה וחצי בקושי להסתכל על הכביש ולראות את תוואי השטח ולשער לאן בדיוק אתה יכול להתגלגל מבלי לדפוק לעצמך את העצמות יותר מדי, דבר רביעי אתה חייב תוך כדי שכל הגוף שלך נחבט ומוכה על ידי הכביש לשים לב שאין מכונית/משאית/אוטובוס/סתם רכוב אופניים שנמצא כמה מטרים מאחוריך ועלול לרוצץ לך את הגולגולת או במקרה הכי פשוט לטפס לך על אחת העצמות. ההרגשה כשאתה מחליק היא אחת הנוראיות שיכולות להיות, שנייה אחרי שזה קורה אתה רוצה רק לגרור את עצמך מחוץ לטווח הסכנה, לא רוצה שום סימפתיה, לא רוצה שום רחמים, רוצה רק ללכת הצידה ולנשום כמה שניות ולהבהיר לעצמך את המחשבות במוח שלא רוצה לתפקד כמו שצריך מרוב שהוא מבולבל בתוך עצמו.
נניח ופסחתם את סיטואציית ההחלקה, נגיד ובידיים רועדות הצלחתם לגרור את הקטנוע/אופנוע לצד הכביש, נניח והתיישבתם ומצאתם את הפינה שלכם לנוח בצל (בלי פסימיות כמובן), נניח ועברתם את זה. שלב א' עבר ונגמר, עכשיו הגיע הזמן ללקק את הפצעים או מקסימום לחבוש אותם לבד, להחזיר את העור שחצי נתלש למקומו, אם אתם לא צריכים טיפול רפואי דחוף או משהו באמת מהותי לסדר בעצמכם מלבד המחשבות וכל מה שאתם צריכים זה חבישה (ולא, אני לא מזלזל אפילו לרגע בטיפול רפואי, באם הוא נדרש) אז תטפלו בעצמכם, גם כדי שהצלקת שנותרה תיראה יחסית סקסית ולא כעורה וגם כדי שתוכלו להכין את עצמכם להרים טלפון להורים/לחברה/לחברת הביטוח/למשטרה/למגן דוד אדום/לפאב השכונתי/למכולת ליד הבית, תדאגו למה שאתם צריכים כדי שתוכלו לרחם על עצמכם כמה ימים בגלל שעברתם תאונת דרכם, קלה או קשה זה לא ממש משנה, לנשום לרווחה כל אחד צריך אחרי שהבולשיט בגלל הטעות שאתם או מישהו אחר או משהו אחר עשה על הכביש.
ואז מגיעים הצלילים הראשונים, הסירנות מגיעות, משטרה או מד"א זה לא ממש משנה, נניח ואתם לא צריכים אותם אז חליק, תשחררו את המשטרה אחרי שרשמו את כל פרטי התאונה, תודיעו לביטוח, תסגרו את הסיפור ותלכו הביתה לאמבטיה חמה ולישון. עם האמבולנס העסק קצת יותר קשה, נגיד ואתם לא פצועים או לא באמת צריכים טיפול ואתם לא הזמנתם אותו, מישהו שקלט את התאונה מהצד עשה את הדבר הנכון והזעיק עזרה למי שלפני שנייה כמעט נפל שדוד-מת, מוסכם ומובן לחלוטין, נכון? הגיוני בסך הכול, אין הרבה אנשים שלא היו עושים בדיוק את אותו הדבר. אבל אם ה"פצוע" מהתאונה לא באמת צריך את האמבולנס, ולא בא לו להתקשר לחברת ביטוח כי אין יותר מדי מה לסדר בטוסטוס (והוא לא באמת חושב שחייבים לדווח לחברת הביטוח על כל החלקה), אז דבר אחד מאוד ביזארי קורה, גם לא הזמנת את האמבולנס, גם לא השתמשת בשירותיו, גם לא הלכת לעבוד אחרי זה שבועיים וגם אתה צריך לשלם למד"א כמה מאות שקלים על הזמנה של אמבולנס. אמנם אתה עשית את הטעות הראשונה על זה שלא אמרת כלום לביטוח כי הם היו סופגים את המבולנס בשבילך, אבל נגיד ובחרת להתעלם, ולא שילמת את החשבון ועוברות להן שנתיים ואז אתה מקבל מכתב מהעו"ד הראשי של מד"א שמזמין אותך למצב ביזיון בית משפט שלא שילמת על אמבולנס שלא אתה הזמנת. יש יותר אירוני מזה? אפילו אם אתה לא ניסית לעשות משהו כדי לעודד את המצב המצב בסופו של דבר רודף אחריך. ומי שחושב שחברות הביטוח לא יעדיפו להוציא כסף על חוקר ביטוח כמה שנים אחרי התאונה רק בשביל לגלות אם מנסים לעבוד עליהם טועה, אין להם שום בעיה להוציא אלפי שקלים רק כדי שהם לא ישלמו מאות שקלים על האמבולנס של מבוטח שהחליק, תשלום על אמבולנס אותו לא הזמין ולו לא היה זקוק.
המזל של הנוהגים על קטנוע זה שיש עורכי דין מצויינים בשוק שיודעים איך לטפל באטימות חברות הביטוח, ולא רק לטפל בהם אלא גם להכניס להם באם הם לא חושבים שהמעשה שהם עושים הוא מאוד שריר בלי טיפת התחשבות במצב קיים. הכול כסף בסופו של דבר? לווא דווקא, יש רוכבי קטנוע שרק רוצים שיעזבו אותם בשקט, גם אם הם עברו תאונה ורק רוצים לנוח אחרי שהיא הסתיימה. המזל שלי (בתור מישהו שהחליק ב-2007) שמצאתי את ענת ברדה, אין עו"ד יותר גדולה ממנה, פעם אחר פעם (ולא, כל מה שכתבתי למעלה לא נכתב רק בשביל לספר עליה), היא יודעת להילחם בשביל מה שצריך להילחם בשבילו, אם יש עוולות ואבסורדים במערכת היא חופשי תדע איך לפתור את הנזק.
בקיצור ולעניין - אם החלקתם - תטפלו בעצמכם, או מקסימום (אם הנזק לא יותר מדי חמור) תקלטו מי מזמין לכם את האמבולנס ותטרפדו את המצב שנייה לפני שהחשבון בנק שלכם גם כן יחליק יחד עם הטוסטוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
