לפני בערך שבועיים קיבלתי מייל ישר לג'אנק מייל שמזמין אותי לאירוע של מועדון הבלוגרים של מחלקת האינטראקטיב של ערוץ 10, בלוגרים לקראת הישרדות אולסטארס הישראלית, עונה קצרה יחסית של חודש וחצי (או במושגי ישראל כחצי שנה), אבל עדיין אולסטארס, לזרום חשבתי? אני גם ככה מכור לטלוויזיה אז אין שום סיבה מהותית לא לראות את הפרק של הישרדות אולסטארס לפני כל המדינה, חשבתי שייתנו לי הזדמנות לעשות ספוילר אחד גדול ולספר מי הראשון שיעוף ועל הדרך להרוס לכמה אנשים בפייסבוק שרוצים לראות ביום ראשון הקרוב את הפרק, אז חשבתי. מסתבר שלמועדון יש הרבה יותר אג'נדה מאשר לתת לבלוגר, ועוד זניח, את ההזדמנות לראות לפני כולם את מה שרוב מי שעובד בכל ההפקה הזאתי שנקראת הישרדות חתם עליו לשלם הרבה מאוד כסף באם יחטא ויספר, נתנו לי את ההזדמנות לראות את מה שנתנו לעיתונאים לראות (נראה לי) - 15 דק' מהפרק הראשון, 15 דקות שאמורים להוות את מה שכל העונה אמורה להסתודד עליו, FANS VS FAVOURITS, או בעברית נו-סטארס נגד אולסטארס. טלוויזיה זה דבר קל מדי, אם אף אחד לא יודע מה מצפה לו אז אין למי בדיוק להרוס, קטונתי, חשבתי שמה שאסור לעיתונאים אולי יינתן לאוהדים של הסדרה, ואם לא לאוהדים של הסדרה אז לפחות לבלוגרים שכותבים על הסדרה. בסוף לקחו אותי לערב גיבוש הוויתי שאם בטעות מארגנים לי אחד כזה בעבודה אני עושה את הכול בשביל לברוח ממנו כמה שיותר מהר, כל עוד רוחי בי זה פשוט מדי.
היה חם היום, עשיתי טעות ולבשתי שחור, האוטובוס היה ממוזג והביאו לנו מיץ קוקוס תוצרת תאילנד, בחסות המועצה האיסלאמית התאילנדית העליונה היה רשום על הפחית, בהתחלה סירבתי לפתוח אותה, נלחמתי עם עצמי ועם השמאלציות של כל האירוע, רציתי לרדת מהאוטובוס באמצע אבל לא אמרתי כלום לאף אחד, הייתה אסופה של איזה 20 בלוגרים על האוטובוס שאני לא מכיר אף אחד מהם בפרצוף, אבל רק בדיעבד 5 דקות אחרי שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה גיליתי כמה שמות מוכרים שאולי לא הייתי צריך להקל באירוע הזה מראש, אנשים הם אנשים ועיתונאים זה עיתונאים, בלוגרים זה עם אחר. לא היה קל לראות אישה עם קוקו על גבוה מסתובבת עם מצלמה בעלת עדשה 6,00003 מ"מ, וגם לא היה קל לדבר פוליטיקה או סתם על הישרדות או טלוויזיה באופן כללי כשהסתובב מישהו עם מצלמת וידאו שאתה לא בטוח אם הוא מצלם או סתם מנסה לעודד אותך לדבר סמול טוק ועל הדרך לצלם את כל השטויות שיוצאות לך מהפה בלי שאתה שם לב אפילו. בסוף יצא שדיברתי שטויות ישר למצלמה כי לא הייתה דרך מהותית באמת להתעלם מהמצב, נכנסתי למיני תוכנית ריאליטי (וכן, גם אירוע בלוגרים על הישרדות אולסטארס זה מיני ריאליטי) בלי להתכונן יותר מדי. אימא, אני מבקש סליחה מראש, בארוחה בשישי הקרוב נא לא לשפוט, יותר להבין שככה זה, שמים לך מצלמה מול הפרצוף אז אין לך ברירה אלא לזרום, אחרת אתה סתם צועד ומשפיל מבט, ועוד במצלמות של ערוץ 10, עמותת ישראבלוג, או סתם אג'נדה חדשה לפייסבוק.
תכירו - צוות צילום בסתר - אירוע בלוגרים הישרדות
החליטו על אסופה של כמה אנשים שכותבים בלוג בלי לקבל עליו יותר מדי כסף (אם בכלל) שיכולים לבוא ולעשות פרומו לעונה החדשה של הישרדות שמתחילה ביום ראשון הקרוב. לקחו אותנו ליער בן שמן, נתנו לנו אווירה של שטח שנרגיש את מה שהשורדים על האי מרגישים, עזרו לנו להתפעל מהיער הכי ידוע במדינה בלי אפשרות לשים יותר מדי דאודורנט על אוטומט, ככה שגם ריח של זיעה לא היה חסר, הריצו אותנו, הכינו לנו טונה על סנדוויץ', שמו לנו אשכרה לפידים, הביאו לנו שורדת אולסטאר והביאו לנו שורד אוהד, עודדו אותנו לשאול שאלות, שמו לנו רבע שעה של פרמיירה על מסך גדול, נתנו לנו משקפי תלת מימד כדי שלא נלך לחפש איפה יש באמת שופרסל קרוב לבית ביום ראשון בבוקר, ויותר מהכול, גרמו לנו להרגיש (או לי לפחות) שמשהו אחד טוב יוצא מלכתוב בלי לקבל כסף, ושוואללה - המילים האלו שאני מנסה כמה שפחות לחרטט בשעת לילה מאוחרת שוות להערכה באיזה שהוא מקום. אז כן, יש הטבות בלהיות בלוגר, לא תמיד טובות, אבל עדיין הטבות. קודם כל יש אנשים שבחיים שלי לא פגשתי ובחיים שלי לא אפגוש שנכנסים לפה, מצביעים פה לפייסבוק ושאני לעולם לא אדע מי הם, יש אנשים שמגיבים, יש קליינטורה שקופצת לבקר גם מדי פעם (שאני מאמין שלרוב מתבססת על אחי הקטן ואולי מדי פעם גם אימא אם אני מכריח אותה), והכי חשוב, יש גם אנשים שרושמים לי מיילים שמעולם לא ציפיתי לקבל, את האמת, יותר מהכול זה מחמיא, כי אם יש בן אדם אחד שקורא אותך אז יש גם שניים. אז ל"הישרדות" תודה, עשיתם אחלה ג'וב והרמתם יופי של אירוע, הנקודת רועץ היחידה שבאמת יש לי להגיד; ציפיתי לראות פרק שלם, אחרת אי אפשר לקרוא לפוסט הזה ביקורת.
אבל למרות הכול היו כמה דברים שכן גרמו לי לחייך, להיות מבסוט על ההזייה הארוכה הזאת ולהגיד זין על הכול, בניתם לי ציפיות ובסוף אני אצטרך לשבת כמו כל המדינה מול מסך הטלוויזיה, שטויות, הכול לטובה, אחרת לא הייתי יכול לעבור את ארבעת הסרטים הבאים:
1. אף פעם לא שיחקתי פיינטבול, גם בהישרדות אף אחד לא שיחק פיינטבול, אף פעם, באף עונה, לא אצלנו, לא אצל הבריטים, לא אצל האוסטרלים ולא אצל האמריקאים. היתה אווירה של גאונות מסויימת בלהתמרח בצבעי מלחמה בשעות אחה"צ כשעומס חום 2 מתחיל לרדת מעצמו, להתחלק לקבוצות של 8 על 9 (או משהו כזה), להיכנס לכביכול KILL ZONE ולהתחיל לכוון לראש של מי שלובש צבע שונה ממך בלי יכולת מהותית להבחין אם פגעת במישהו או שאתה סתם מכוון על ריק, וזה בלי בכלל לחשוב שאין לך כדורי צבע במחסנית דקה אחרי שהתחלת לשחק, מזל שאף אחד לא שם לב. היה כיף לרוץ מעץ לעץ, לדלג לדלג (עדיין, עבר עשור מאז שחשבתי לעשות את הדברים האלה ת'כלס), לחשוב שפיצצת למישהו את הקסדה או לחטוף כדור שמעמיד לך את הבלורית אבל מפספס לך את הקרקפת. היה מאוד נחמד להיות אנדרדוג שעומד להפסיד עם הקבוצה שעומדת להפסיד 2-0 ובסוף לנצח 2-3 (ושלא ישפטו אותי אם טעיתי, בסופו של דבר ת'כלס - האדומים לקחו). היה כיף לזכות ב-2 בקבוקי שמפנייה ולנסות לנער אותם בכל הכוח ובסוף הם גם לא השפריצו כמו שצריך. והכי חשוב - אף פעם לא שיחקתי פיינטבול חוץ מבפלייסטיישן, באמת הגיע הזמן.
מצב פיינטבול
adrenalins.com
2. כמה כבר יוצא לבן אדם שאוהב לראות הישרדות לשבת ולדבר עם אחרים על הסדרה, לראות שלא משנה איזה טוקבקים קראת ברשת יש אנשים שלעולם לא יסתכלו על דברים אחרת, להתווכח איתם, לתת תואנות בעד ונגד, להסביר מי לקח, למה לקח, איך לקח ולמה לא היה צריך לקחת, ואז לברוח עם הזנב בין הרגליים כשאתה מבין שכל אחד מסתכל על דברים אחרת בנוגע לסדרת ריאליטי הכי נורמלית שמתקרבת לטלוויזיה שבוע הבא (ולא, כוכב נולד זה לא נורמלי, זה יותר ברירת מחדל). הישרדות, גם האמריקאית וגם הישראלית, זו סדרת הריאליטי הכי מעניינת שיש, לא בגלל שמדובר באסופה של אנשים בלי יכולת להגן על הריח שבוקע להם מהנקבוביות (ואני מניאק עם ההפקה לא מתגלגלת עליהם מצחוק מאחורי הגב אחרי שהם מצלמים את קטעי הקישור), לא בגלל שתוקעים אנשים על פאקינג אי בודד ואומרים להם 'אדם לאדם זאב', אתם לא צריכים רק לשרוד את הטבע, יותר כמו בעל זבוב, הראשון שישים ראש של חזיר על מקל נעוץ באדמה ויחליט להיטפל למי שלא בא לו טוב בעין הוא זה שימשיך עם המשחק הזה הלאה. מותר להיות שקרן ואפילו רצוי, מותר להיות תחמן ואפילו הכרחי. צריך להיות עם מינימום אג'נדה בראש ולא להיות חביב יותר מדי כי אתה תחטוף סטירה תוך 2.5 דק' ותעלה בטיל על הטיסה הראשונה הביתה (או במצב הישראלי שאני עדיין לא יודע לאן העונה הנוכחית שלו הולכת - אי המתים וכדומה). זה סדרה שאנשים עושים עליהום על אחרים, ומי שאוהב לראות איך כלבים נובחים אוהב גם לראות איך אדם אוכל אדם, נחמד אליו רגע אחד ושנייה אחרי מלגלגל עליו מאחורי הגב, ורק בסדרה הזו הדברים שכל האנשים בעולם מלמדים את הילדים שלהם ללמד בהגינות, רק בסדרה הזו כל חוקי ההגינות הבסיסית מטורפדים. אין פלא שהישרדות פתחה (כביכול) את ז'אנר הריאליטי של שנות ה-2000 וכן הצליחה לשנות את הטלוויזיה ללא היכר. חרא לא חייב להיות רק מסריח, חרא יכול להיות גם נעים לעין אם לא מריחים אותו.
3. גם אם לא נתנו לנו לראות את כל פרק הפתיחה במלואו כן הביאו לנו שניים שהשתתפו בעונה המתקרבת, אחת היא אביגיל פרל שלא זיהיתי ברגעים הראשונים ורק כשהתקרבתי אליה כשראיתי התגודדות מסויימת מסביב לבחורה רזונת הבנתי שמדובר בגברת פרל. נגיד את זה ככה, מצב טלכו עשה לה רק טוב, לעונה הנוכחית (לפחות על פי ההתנהלות שלה ביער בן שמן אחרי שכל העונה צולמה והיא חזרה הביתה) היא הגיעה קצת יותר מודעת למצב המשחק של הישרדות, אין יותר לשקר לה בגובה העיניים ולחכות שהיא תסתובב ורק אז לעשות פרצוף למצלמה של 'איזה נאיבית, יא אללה', הפעם אביגיל באה עם קצת יותר אג'נדה, הפעם היא לא הכי אנדרדוגית, כל השבט שלה הוא לא אנדרדוג, הם היסטריים על עצמם וזה לא שהשבט של שורדי האולסטאר מבושם מעצמו אבל כן יש ניצוצות של גאווה פשוטה עם תירוץ אחד פשוט, אנחנו היינו כאן קודם, אז מי אתם בכלל (גם אם אין שום אסמכתא נורמלית למצב). אביגיל הפעם תתמקד בבריתות שיסיעו אותה קדימה ותנסה לרחרח רגע לפני ההדחה אם מישהו עומד להתפלפ עליה ואם היא תריח דבר כזה היא תקים בלגאן בכל המשחק ואף אחד לא יבוא מהצד ויגיד עליה שהוא ממנה לא ציפה ליותר, הפעם היא קצת יותר מפוקסת וגם אם בסופו של דבר היא לא תביא הביתה את כל הכסף, לפחות יהיה לה יותר קל לשלם על תואר שני, ולגבי המשחק, אין לדעת, ראיתי רק רבע שעה מהפרק הראשון וכל מה שראיתי ממנה בסצנה הקצרה זה שאגת MOTHER FUCKER אחרי שמישהו בעט בה או משהו דומה.
אביגיל פרל
הבן אדם השני שהביאו לנו הערב הוא גיא גולד, מעריץ הסדרה (זה לא שכולנו לא כאלה), שבא להראות לשורדים הוותיקים שהוא יכול לעשות את זה יותר טוב, מההיכרות הקצרה שלנו איתו ולווא דווקא רק מפרק הפתיחה עולה אווירה של סופר תחמן שלא יבחל באמצעים שמודע לכך שכל אסטרטגיה שהוא מכין מהבית תהיה מטורפדת כל עוד הוא לא יודע אם מי הוא מתמודד. גולד, 27, מכיר מהעבר חלק ממי שהוא עמד להתמודד איתם על המיליון במסגרת עבודה כעיתונאי, הקלות אני לא בטוח שזה נתן לו יותר מדי. הוא מצטייר לי כדמות שחופשי עוברת מסך וחופשי תסובב אנשים על מניפולציות, שקרים, תככים וכל מה שצריך בשביל לגרום למשחק הזה לזרום הלאה, גם אם את הכסף זה לא יביא לו בסוף. אבל הדבר הכי נכון שאני יכול להגיד עליו וזה בלי להתייחס לרבע שעה שראיתי היום, הבן אדם לעולם לא יסתכל על המשחק הזה כ'מי שראוי לנצח ינצח', הוא מבין שזה משחק וככזה הוא עלול להישאר לנו על המסך תקופה לא קצרה.
גיא גולד
מי עוד בעונה? בקצרה - שבט שורדים: דן מנו, מרינה קבישר, עידן קפון, מירית וקנין, נתן בשבקין, מעיין פורטר, טל אנגלנדר ואביגיל פרל. שבט אוהדים: איתי שטראוס, אושר הדרי, דר פישלזון, מקס לבקובסקי, גיא גולד, שרון רפאלי, לידר שני ואריאלה קיים.
4. ראיתי היום את המשימה הראשונה של המשחק, עוד לפני שהשבטים התפזרו להם למקומם הטבעי אי שם בג'ונגל, ראיתי מי לקח אותה וראיתי לאן נושבות הרוחות על המודח/ת הראשונים. אבל אני יכול בדיוק כמו כולם רק לשער אז ספוילרים לא יהיו פה, כמעט ולא בכלל, אני רק אגיד שהתחמנות שהייתה מאוד נאיבית בעונות הקודמות של האולסטאר מאוד התקדמה וחלק מהאולסטאר למדו מטעויות עבר וכנראה יצליחו לסובב את המשחק בלי להסתובב יותר מדי. משימה ראשונה התבססה על הגונב לוקח, החכם יורה משפטים, הנאיבי בורח, ומי שחושב קדימה על תחילת הדרך הוא גם מי שיצליח לסלול ולטוות לעצמו את המשחק הלאה, הערכה אצל חבריך לשבט זה סרט חשוב, ולא תמיד צריך לדאוג רק לתחת שלך, לפחות על המשימה הראשונה. גיא זוארץ לא היה מורגש בקטעי פרשון המשימה בגרוש, וכל הקרדיט לעריכה. האגריסיביות משחקת במשימה תפקיד חשוב והציצים, אוי הציצים, חופשי קיימים, וגם התחת של מארינה מבצבץ לו אי שם והפעם על מצב לבן.
הבלוגרית מרינה גולדשטיין מספרת על הציפיות שלה מהעונה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
