orenjada

הכול ידוע מראש?- ממלכת השם

תיאוריה

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. את השמיים שמר לעצמו ולעוזריו, את האדמה נתן לאדם 'בתיאוריה' על מנת שיהיה לו משהו מעניין להסתכל עליו.

אלוהים בעצמו לא ידע בן כמה הוא בזמן שיצר את שתי הממלכות, לא ידע כמה זמן עבר מאז הפעם הראשונה שצחצח שיניים ולא בטוח שהוא בכלל ידע אם שיניים זהו דבר שצריך לצחצח. אם אלוהים היה מחליט להתחיל לחשוב על כל דבר קטן שקורה לו בחייו הוא אולי היה חווה סוג של תסביך אלוהי, אלוהים לא בטוח יודע שהוא אלוהים. בדיוק כמו שנמלים ושרצים למיניהם לא היו חושבים על הענקים הגדולים שהגיחו לעולם כך פתאום ודרכו/פלשו לשטח המחייה שלהם. אולי אלוהים התחיל פעם לחשוב על מי יצר אותו, מאיפה נוצר היקום, האם תיאורית "המפץ הגדול" היא נכונה או אך ורק תיאוריה, אך להשוות מחשבות של בורא עולם על מי ברא אותו ולמה זו מחשבה מוטעית מעצם כוונתה או בעצם פסיכולוגיה הפוכה אלוהית, אך מעצם ההגדרה של לנסות לנתח מחשבות של אל, מעצם מילת שמו, אל, היא מוטעית לחלוטין, כי הרי בן אדם פשוט אשר ינסה להבין דבר שאמור להיות ידוע אך ורק לאלוהות, אדם פשוט זה עלול פשוט להשתגע.

ממלכת השמיים הייתה קיימת מאז ימי היש מאין, הבוס הגדול בזמן הקמת הממלכה החליט על מספר חוקים בל יעבורו, למעט מקרים ספציפיים שבהם הוא דן במקרה הצורך.  באם אחד מעוזריו החליט ללכת כנגד ספר החוקים הוא חטף עונש, בדיוק כמו שבממלכת האדם אלוהים קבע חוקים בל יעבורו, שהאשמים בהם שילמו את המחיר בדרך אחת או אחרת.

כשגוף פס מעל פני האדמה החומרית (ממלכת האדם), באם חטא בימי חייו או באם התנהג כמו טלית שכולה תכלת,  הוא עובר דרך ועדה (שם הגברת בעלת האדרת – הוועדה המסקרת) אשר קובעת באם התנהגות הנשמה בימי חייה היוותה מוסר ליראים או שמא דוגמא מוסרית לחוטאים, תפקיד הוועדה להחליט האם הנשמה יכולה להמשיך במסעה לעבר ממלכת השמיים, לעצור למשפט באזור החיץ בין שתי הממלכות, לחזור אל המקום ממנה באה או להשתגר ישירות לעולם התחתון (גיא-הנום). ועדת הנבחרים הייתה מורכבת מעוזרי האל, מאנשי ציבור שבימי חייהם החומריים היו יושבים בועדות שיפוטיות, מנציגים מעולם הטבע ובמקרים מסוימים ייחודיים מאוד גם מאלוהים.

אלוהים, מאז מסעות הצלב הגדולים למען גילוי אל האמת של עולם החומריות, לא כעס על האדם. כמה מחזורי שנים חלפו והעולם נראה כאילו הוא שוב מתחיל לריב על אמונה, לאלוהים לא היה ממש אכפת על מה "עולם הטלוויזיה" שלו רב, כל עוד זה לא כלל מלחמה לשם הוכחת דת האמת, מבחינתו זה לא ממש משנה מי אלוהי האמת שעליו ההיסטוריה החומרית מדברת או משכתבת כל עוד הוא עצמו יישאר מחוץ לסיפור. נמאס לו כבר לאלוהים, שאנשים מתים בשמו או בשבילו, נמאס לו שאנשים נאחזים בפסוקים בני אלפי שנים רק כדי להוכיח טענה של אלוהי האמת על בסיס היסטורי. אם מישהו רוצה למות אזי שימות, אבל שלא יעשה זאת בשמו של אל אשר בעצמו לא בחר דת להשתייך אליה.

יום אחד בקו הזמן הארוך הזה הנקרא היסטוריה אלוהים פשוט מצא עצמו קיים, יש מאין כמו שאומרים, נברא או ברוא, לעולם לא ניסה להבין מעולם מאין הגיע, הוא פשוט כבר ידע הכול, ללא ספקות וללא חרטות, לא ניסה להבין מה היה בעבר אלא רק חשב על העתיד, אולי ידע מה ההיסטוריה תביא לשולחנו עם הימים שיגידו, ואולי אלוהים לא היה נבואי כל כך כמו שמשוער בספרי ההדרכה לדתי המתחיל, אולי הוא ידע כל מה שקרה בעבר ויודע גם כל מה שקורה בהווה, אבל לגבי העתיד סביר להניח שהיו לו ספקות, אולי התנגנה במוחו מנטרה קבועה הנשמעת כשיר 'מה שיהיה- יהיה'. אולי אלוהים הוא כמו אדם הסומך על גורל שינחה אותו עם הימים שיגידו. כשהוא נוצר לא חיכה לו שום ספר הדרכה שינסה להסביר את המצב שלו, לא חיכה לו יועץ או מדריך אשר יכוונוהו בדרך הישר אם דרך כזו בכלל קיימת, הוא פשוט ידע מה נכון ומה לא, מהו הטוב ומהו הרע, האם קיים תחום אפור והכי חשוב גם מה אסור ומה מותר למי שלא כמוהו, האל.

יום מותו של הקרוי על שם הנביא הגיע לאלוהים בהפתעה גמורה, סף העצבים שלו כבר זמן רב  עמד לחצות את נקודת האין חזור, העובדה שעוד אדם חומרי החליט לעשות מעשה על דעת עצמו מתוך אמונה שהכול כבר ידוע מראש מלמעלה רק הרגיזה את אלוהים, הוא החליט לבוא בעצמו הפעם לועדת חבר מרעיו ולהחליט בעצמו מה לעשות עם הפרח שסרח. בכל הפעמים הספורות שאלוהים החליט להתרועע בוועדה הקובעת מה יקרה עם איזו נשמה תועה הוא עשה זאת מעצם החלטה רגעית שהוא לא שלט בה, כאשר הוא נתן את סמכות ההחלטה בעיני עוזריו הוא עשה זאת בעיניים עצומות. אך לעיתים הגורל תעתע באלוהים עצמו, הכריח אותו להגיע לוועדה המחליטה מה לעשות עם הסורחים שבבני האדם גם אם הוא לא רצה בכך, דבר הנקבע 'מלמעלה' גם אם אין יותר למעלה מהאל.

יום מות הקרוי על שם הנביא יקרא החל מכאן כיום הדין, על שם המעשים שהחלו להתרחש בעולם בני התמותה מרגע הדריסה של מוחמד, דרך משפטו בפני הועידה הקובעת מה לעשות עם הסורר, מה שארע בה ומה שאחריה...