| 7/2010
כוכב נולד 8, פרק 22, רמי קליינשטיין - ביקורת
ושוב אותם הפרצופים נותנים את השואו של הערב, ושוב הליגות נראות אותו דבר כמו שהן נראו לאורך רוב הדרך, למעט שיפורים מינימליים אצל חלק מהתמודדים מי ששומרים על הליגה שלהם הם אותם השחקנים שעשו זאת כבר לא פעם. הערב לא הייתה הדחה כי אין איך לשלם משכורת לכל העובדים של קשת, אז במהלך סטנדרטי של כוכב נולד גוררים את ההצבעות עד שבת, את הסוף של התוכנית של רמי קליינשטיין לא ראיתי אז אין לי מושג אם מחר (שבת) רק הולכים להראות לנו מי הולך הביתה או שיבחרו את השש הכי גרועים ויעלו אותם לסיבוב סולו נוסף, אם רק יעיפו שניים זה סתם יעיק, כי קשה להתרגל רק לראות תוצאות, לא בשביל זה אני פותח את הטלוויזיה, אני רוצה לראות אותם שרים בקטנה שוב, אם לא כולם אז לפחות את חלקם. בכלל בא לי שכבר יהיה ספטמבר, אפשר לחשוב כמה זמן לוקח לנפות 24 מתמודדים ומשאירים 3 לסיום, היו יכולים לעשות את זה על תחילת הדרך.
ומה הערב
עכשיו תעזוב - אבי בן אבו - בלי קשר לקול שלו הקהל מתחיל לצרוח כשהוא עושה צעד לקדמת הבמה, בלי קשר לקול שלו האוהדים מתים עליו, בלי קשר לקול שלו המוזיקה תואמת לשיר, בלי קשר לקול שלו. אבל כשכן מתייחסים לקול שלו השיר נשמע כמו סתם עוד שיר, הוא עשה את השיר 'עכשיו תעזוב' מהראש במקום לעשות אותו מהלב, הוא קיבל עיבוד סוף הדרך ובסוף יצא מעט תפל.
בגידה - מעיין בוקריס - יש לה מבט בעיניים בתוכניות האחרונות כשהיא עולה לשיר, מין עצבות כזו שהיא יודעת שהיא מדשדשת אבל ממשיכה להילחם וממשיכה לתת ביצועים, והיום היא עטפה את השיר 'בגידה' במסיכה של כאב, דבר שרק הוסיף לשיר נופך אחר, ובכלל כשהיא מחזיקה את המיקרופון היא נראית כמתחננת ונותנת את כל פיסות הנשמה שעוד נותרו בה בעודה מתבוננת אל המצלמה, היא עדיין שם ועדיין לא מתכוונת לוותר. וכל האווירה העצובה היום סביב הביצוע שלה הערב רק היטיב עימה, כשהיא עצובה היא שרה הכי יפה.
גרה בשנקין - בת נטף - היא אוהבת את הבמה, לעיתים מתפקשש לה מעט בכך שהביצועים שלה מקבלים נופך ומעטה שמזכיר לרוב את ריקי גל, מרעידה את קולה ומרגישה כאילו היא הולכת לאיבוד בתוך השיר תוך כדי שהיא שרה אותו, וגם אם היא שרה שירים שמחים היא מכניסה אותם לאווירה המורבידית שלה, היום עבד לה, בכלל כל הכבוד לסובב את השיר המאוס של שלישיית מנגו ולעשות ממנו משהו שונה לחלוטין זה דבר לא קל לביצוע, גם לא לעשות את זה ערב אחרי שהיא עשתה את אותו הדבר לארקדי דוכין והביצוע שלה ל'חדר משלי' ביום רביעי.
אני חיה לי מיום ליום - רוני גינוסר - כשהגרון שלה נפתח בתחילת השיר זה נשמע לשנייה קלה כזקנה שבדיוק סיימה לסיים את החצי הראשון של החפיסה בשעה 11.00 בבוקר, אחרי שנייה קצרה החספוס הפך להיות קול צלול שרק רוני גינוסר יודעת לעשות, עשתה לנו בלדה יפהפיה וכמו תמיד הוכיחה מה היא עושה בתוכנית. וגם אם הקול שלה תמיד דומה לעצמו, ביצוע אחרי ביצוע, היא תמיד מצליחה גם להזדחל לתוך השיר ומשם לתוך הנשמה של מי שמאזין לה, והקטע הכי יפה לה שיותר ממה שכלי הנגינה מתאימים את עצמם לשיר עצמו רוני גינוסר מצליחה להתאים את עצמה לכלי הנגינה ועדיין מצליחה לייצר קסם.
קרוב לליבך - נאור אלבז - המתמודד הסורר מתחילת העונה הפך להיות אחר מהטיפוס שהיה בתחילת הדרך, כדי להוכיח בנקודות הוא מתנהל על פי ספר החוקים, הוא שר את השיר יפה, ואפילו לרוב נעים לאוזן, הוא גם לא עושה בושות לייב להפקה, אבל רק לעיתים רחוקות הוא מצליח להיכנס ללב, הוא שר יפה אבל לא מתפוצץ על הבמה, יש רגעים שלא לא ברור מה הוא עושה שם, ויש רגעים שהוא מפתיע אבל בינתיים הוא תמיד מדשדש משבוע לשבוע, אין סיבה שהוא יילך כי הדרך הקצרה עדיין יחסית ארוכה, הוא יוכל גם ללכת הביתה לפני הסוף, בינתיים עדיין צריכים בשר שיוכל ללכת הביתה, גם להיות משבצת זה חלק מלהיות בכוכב נולד, גם לגרד את החלק התחתון של הטבלה זה עדיין להיות בנבחרת.
יובל מרון - כל מה שתרצי - מה הקשר בין בחור הזה לבחור ששר בתחילת הדרך את גלי עטרי באודישנים אי שם בברזיל, האווירה הסטלנית בליינד גרמה לו דאז להישמע הרבה יותר טוב. בינתיים בכל ביצוע שלו ובמיוחד הערב הוא נשמע חלוש כאילו אין לו כוח לפתוח את הגרון. חביב זה מספיק מבחינתו, אבל בתוכנית הזו הוא צריך לגשת לשואו בדרך אחרת, בינתיים הוא רגוע, יותר מדי שאנן, ועם חצי דרך הביתה.
עניין של זמן - אור גלעדי - סוף סוף הבנתי איך אפשר לעבור עוד ערב שאור גלעדי מופיע בו, הטריק הוא פשוט, פשוט לא להסתכל על המסך ורק להקשיב לו שר. הקול שלו יחסית נסבל אם מתעלמים מכל האווירה הצוציקית מסביב, אבל מבחינת להיות בשלבים האלה של העונה זה רק עניין של זמן עד שהוא יילך הביתה. היום הוא היה יותר טוב, ואהבתי את מה שהוא עשה עם השיר, אפילו שהיה דומה למקור, אחד לאחד, זה לא אומר שזה לא נשמע טוב. סחתיין, עוד מעט הוא עוזב, הוא צריך שיהיה לו על מה להסתכל אחרי שיעיפו אותו.
בוא - יובל לב טוב - בוא נסתכל רק לרגע על מסך הערפל סביב יובל לב טוב, מדובר בזמר שיודע מה עושה כשהוא הולך לכוכב נולד, להכרה הוא ייכנס, הופעות הוא עלול לקבל, מופעים גם, אבל הוא לא בא לי טוב מדי בנבחרת, אפילו שהביצועים שלו טובים יותר ולעיתים גם חוטאים בגסות רוח, הוא יכול ללכת להמשך דרכו לבד, הוא כבר לא צריך להיות בנבחרת, מוקדם מדי לעזוב או מאוחר מדי ללכת, אני לא בטוח בכלל שזה כבר תלוי בו, לא בתחרות שיש כרגע בשוק של כוכב נולד.
לבכות - דיאנה גולבי - ההגדרה היומית הכי נכונה עליה אמר הערב גל אוחובסקי - יש את גולבי ויש את שאר הנבחרת. גם באקוסטי משחק לה קלף, לא משנה במה היא נוגעת היא הופכת לזהב, היא מודעת לזה ואין בה שום רגש עניוץ לרוב כשאין לי מה לכתוב יותר מדי על שואו של מתמודד זה או שבגלל שהוא היה ממש גרוע או שהוא ממש העלים לי את המילים מהפה והמחשבות והמוח, אני רק יכול להגיד שאחרי שראיתי את השואו שלה הערב לשיר 'לבכות' ישר ראיתי אותו עוד שלוש פעמים ברצף. היא מצליחה לעשות דברים שאחרים חולמים שנים להשיג. (הערה נוספת, אני לא מבין למה בכלל צריך גמר העונה, אם יש מישהי שצריכה להיכנס לתודעה הציבורית בלי שום תחרות זו דיאנה)
אל תפחד - תהל שהם - יש לתהל קול מצוייר שיכול בקלות לקשט סדרות מצוירות דוגמת 'נילס אולגרסן' ושות', אבל היא חייבת להפסיק לעמוד בשירים שלה ולשיר בקולות גבוהים, הרבה יותר טוב לה לשיר בנמוך, בכלל בלדות זורמות עליה הכי טוב, היא ופסנתר אחד על אחד, בלי להתפרע יותר מדי. אבל כשהיא מתחיל עם שירה ואווירה פופיסטית קלה ועם קול שנותן נגיעות של רוק היא שמה לעצמה רגל, אני בטוח שהיא תגיע הכי רחוק שאפשר אבל רק בדרך משלה, לא בדרך אחרת.
רגע פרטי - אוהד שרגאי - מה פתאום אוהד מקשיב לשופטים? התרגלתי שבוע אחרי שבוע לראות מישהו עושה מה שבא לו בלי לדפוק יותר מדי פרופורציות למה שאומרים לו לעשות, ובסוף הוא מקשיב ויוצר יצירה מהוקצעת ונהדרת, יצירה שבאמת הפציץ בה, אבל למה הוא לא נשאר נאמן לתחושותיו הראשונות - הוא רצה לעשות את 'אש' ולהפציץ לנו ביצוע סוף הדרך לשיר הכי לא ברור שאי פעם היה במוזיקה הישראלית (לפחות מבחינתי), שרגאי הוא הכי טוב כשאין לו תלות באחר מלבדו, הייתה לו את האפשרות להכניס את כל המדינה לדיכאון ובסוף הוא נכנע להנחיותיו של קליינשטיין ועשה רק לחצי מהצופים ציפייה מיותרת לשיר אחר אותו לעולם לא נשמע.
קר שם בחוץ - אדר גולד - אין הרבה מתמודדים ממש טובים בכוכב נולד, עוד יותר מעטים הנבחרים שמתחרים על המשבצת של הנספחים שיתווספו בתור עוד קולות רקע ועטיפה יפה לכל הסיפור, אדר היא בינתיים אחת הנספחים, היא מביאה ביצועים ויוצרת לרגעים שירים יפים שניבטים לכולנו מהמסך, אבל היא עדיין לא מגיעה לשלבים הגבוהים של התחרות שנדמה כאילו היא מעט גדולה עליה. בשיר 'קר שם בחוץ' היום לרגעים היא נשמעה נפלא ולרגעים סתם מייבבת, עוד תוכנית שתיים היא גם תלך הביתה אם היא לא תתעורר על עצמה, לפחות בשלב של הסולואים, את הדואטים היא איכשהו מצליחה לעבור כמו גדולה, כשהיא עומדת לבד היא נותרת לא ברורה לחלוטין.
רוחות מלחמה - עידן עמדי - האנדרדוג מתחילת הדרך ממשיך לעשות את שלו מבחינת בחירות ומבחינת יכולות שירה, כשהוא עומד לבדו עם גיטרה ומעט ג'ל בשיער הוא נראה כאילו הבמה כולה שלו, יש כאלו שנספחים בתחרות הזו ויש כאלו שרק מרוויחים את המקום שלהם ביושר משבוע לשבוע, זה יהיה חטא נורא כלפיו אם הוא יילך בשבת הקרובה (מחר), במיוחד שלא נראה כאילו את שלו הוא עדיין לא סיים להגיד.
הרבה פנים - נועה דויטש - ושוב היא נשמעת אותו הדבר בכל אשר היא בוחרת, היא יודעת לבחור לרוב פצצה של שירים ולרוב יודעת לסובב אותם גם אליה, אפילו לחלוטין, אבל הסאונד שבוקע לה מהגרון נשמע תמיד אותו דבר, גם אם הוא עולה וגם אם הוא יורד. במקרה שלה הפיתרון הוא פשוט, עם כובע או בלעדיו, לשבת, לקחת גיטרה ולשיר לנו סיפור שכולנו נראה בגובה העיניים למה היא מתכוונת כשהיא שרה, בינתיים היא מבלבלת בעיקר את עצמה ובכלל בתוכניות האחרונות מדשדשת לחלוטין עד כדי כך שאני לא בטוח בכלל שהיא תמשיך רחוק כמו שתחילת הדרך סימנה לה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
