ערב עם פוליקר זה ערב לא פיירי, השירים הם השירים הכי נכונים במוזיקה הישראלית, שנה אחרי שנה וביצוע אחרי ביצוע, בוקע לנשמתנו בימי זיכרון, נכנס לנו לנימים בימים שמחים, מביט עלינו מבעד לערוץ 24 בבוקר ולפעמים מעטר לנו את הפקקים בדרך הביתה מהעבודה. אין דבר שהוא נוגע בו שלא מרגיש כמו זהב, אם להביא מפלצת נכונה לכוכב נולד זה רק את פוליקר, גם אם אנחנו לא גדלנו עליו ההורים שלנו גדלו עליו, וגם אם ההורים שלנו אולי הזדקנו איתו הוא עדיין מרגיש במקום לאורך שנים. בסך הכול 12 נותרו לתחרות, והערב עוד אחד הולך, מי שהגיע עד לפה קיבל את ההזמנות לעבוד עם אחד המוכשרים על הדרך, והערב הרגיש במקום.
יובל לב טוב - עיניים שלי - ללב טוב יש את כל הסיבות לחייך אחרי הערב - גם חצי משולחן השופטים נתן לו פידבק, גם הוא לא הלך הביתה, גם קיבל את פוליקר שנתן לו ביצוע מלכותי לפתיחת הערב, וגם הביא שיר נהדר אל הבמה. אז למה אני לא יכול לסמפט לו יותר - אולי זה בגלל שהוא שונה משאר המתמודדים השנה בנבחרת, אולי זה בגלל שהוא שונה מכל שאר המתמודדים אי פעם בכוכב נולד, ואני לא מדבר אפילו על הגיל שלו, אימא של אחת המתמודדות לקחה לפני כמה שנים באחת העונות כשהיה דאז מסלול למבוגרים בלבד, ואפילו שהעונה אין מסלול למבוגרים יובל לב טוב אמנם לא מביא לנו ביצוע קריוקי לחלוטין כי הוא כן שר את השיר וכן נעלם בתוכו, אבל הוא לא לוקח אותו ויוצר ממנו היסטריה מהלכת. הוא מדשדש, החלק היפהפה של השיר שלו הערב בא דווקא מהבוזוקי של פוליקר ולא מהשירה של לב טוב. היה רגעים ששכחתי שהשיר הוא של פוליקר ורק האזנתי, אני עדיין מדמיין את הפזמון, אבל שנייה אחרי שהשיר נגמר אני הפסקתי להנות ממנו, בעיקר בגלל שזה לא פוליקר שר, בגלל שלב טוב אולי לא צריך לעשות רק קאברים לשירים של אחרים אלה להתעסק רק בחומר מקורי. אחרי שהוא יילך הביתה, לא משנה באיזה שלב זה יקרה, מישהו כבר יסתכל עליו בעיניים אחרות ולא רק יבקש ממנו לפרוט 20 ש"ח.
אוהד שרגאי - דברים שרציתי לאמר - אין הרבה מתמודדים העונה שהשופטים של כוכב נולד משתמשים בהם כשהם חושבים על המושג גמר שבוע אחרי שבוע, אוהד שרגאי הוא אחד מהם כי הוא הרוויח כבר מקום של כבוד ברפרטואר הביצועים הטובים החזקים של כוכב נולד, ולא מדובר רק בביצוע אחד. הערב פחות נהניתי ממנו ולא בגלל האובר תיאטרליות ולא בגלל שהשיר עצמו כיבד את היוצר המקורי עם זיקה למקור ועם שינוי מוזיקלי תמוה. השיר הזה מדבר על מה שלא נאמר, דברים שנאבדו במהלך הדרך ולא העזנו להגיד וכל מה שנשאר זה להצטער, על כל העצבות שבדבר. ואוהד לקח את זה ושר בקול גדול מדי. זה שיר שאמור לנגן לכולנו על הנימים של הנשמה. אם הוא היה יושב היום על כיסא ומצמיד מיקרופון לפה ושר גירסה אקוסטית לשיר זה היה הולך לו יותר. לא לכל השירים צריך לעשות מערוף למקור ולשיר בקול גדול. עדיף לגרום לנזילת דמעה אחת מאשר להתחיל לרקוד, וכל הסינוורים והאורות הנוצצים והרמות הברכיים לא יכולים לטרפד שיר עם משמעות. אוהד, אני מצטער, לא הלך לך הערב, אתה עדיין בדרך אל הגמר אבל עם הביצוע היום נפלת כי רצית רחוק מדי-גבוה מדי, אבל עם השיר הלא נכון.
עידן עמדי - חלון לים התיכון - איזה מלך, גם כשהוא שם ג'ל וגם כשהוא נותן לשיער ליפול לו על המצח, הוא עוצם את עיניו לרוב ורואים שהוא מכניס את הנשמה כשהוא שר. אני לא מופתע שהוא מפתיע, הוא באמת נותן שואו (כמעט) בכל פעם מחדש, וגם כשהוא מחקה שירים על פי הלך הרוח המקורי שלהם הוא תמיד מכניס את הסלסול המינימלי שיושב פרפקט על השיר, אהבתי אותו בתחילת הדרך ואהבתי אותו עוד יותר היום, הולך לו והוא לא משתדל אפילו, מלח הארץ הוא הוגדר ואם אני לא טועה גם פרצו לו האקרים לערוץ של הפייסבוק. הוא נתן את אחד משיאי הערב גם היום וגם בשבועות הקודמים עם הדואטים שלו, הן עם תהל וגם עם אדר, הן שתיהן עפו שלהן היה יותר כוח בימתי, והוא עדיין פה, הוא עלול לעוף כי השאר נותנים לו תחרות ב-SMSים אבל אני לא יכול שלא לחשוב לרצות שאני רוצה שהוא יפתיע, כל הדרך אל הסוף.
בת נטף - זה הילד שבך - בוא נתנתק לרגע מהשיר ונפנה אל הילדה כמו שהיא - היא שרה יפה, היא נותנת נשמה בשיר, היא לפעמים נופלת ועוצמת עיניים ולא שמה לב לאן היא לוקחת את השיר כשהיא לוקחת אותו, ויותר מהכול היא חיית במה, היא רק לא בטוחה איך היא צריכה לאכול את כל העסק הזה שנקרא כוכב נולד. לפני כמה שנים ריאיינתי מוזיקאית שאמרה לי שפנו אליה מכוכב נולד והציעו לה לבוא ולהשתתף, היא אמרה לי שלפעמים ההפקה בכוונה פונה למוזיקאים שמופיעים כי הם יודעים שהם יביאו להם את כל העניין, המוזיקאית דאז גם אמרה לי שיש הרבה מאוד תיעוב עצמי כלפי המסחרה הזו בשם כוכב נולד למי שמופיע לבדו ועל דעת עצמו על במות גם ככה. אולי זה מה שמפריע לה כשמעירים לה על מה שחושבים, מפריע לה שזה בשידור חי, אבל אין מה לעשות, היא בריאליטי, שם כל פלוץ נספר, הכול משודר לייב לכולם, וגם אם קראו לה אינטרפטציה טמבלית לשיר, אין לה מה לתקוף בחזרה, רצח אופי - לא רצח אופי, היא באה לעשות את שלה, כל מה שהיא צריכה זה לקנות את הקהל בבית, כל השאר זה באמת בקטנה. לא מאמינה לי - יש טונה של אנשים במדינה שבחרו להופיע בריאליטי כזה או אחר ואת כולם זוכרים על הדרכים שלהם וההתנהלויות שלהם - מדנה מזרחי במפרץ האהבה ועד טלכו בהישרדות האחרון - בת, את חושבת שהם לא אוכלים כפות, אז מה, שמים מצלמה לפרצוף - אין ברירה אלא לזרום. ולגבי השיר - היום היא הביאה תחרות, גם אם היא לא התעלפה מהביצוע, ראו שהיו רגעים שהיא נהנתה על הבמה, וחוץ מזה היא עברה עוד ערב, לפחות.
יובל מרון - כמעט סתיו - יצא לו שיר גרנדיוזי, קצת הרגיש לא פייר המצב, הוא בחר שיר יפהפה כי הוא יודע מה הוא יעשה לקהל בבית. עוד לפני שגל אוחובסקי אמר לו בחוות דעת שהשיר שוב חזר למקורות שלו מברזיל תחילת העונה ושיובל הביא את הביצוע הכי טוב השני שלו אחרי האודישנים, עוד לפני שאוחובסקי אמר לו את זה אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר. כאילו התנתקנו לרגע מכל הזוועות שהוא הביא לנו למסך בשבועות האחרונים ופשוט הקשבנו לו שר. אני שוב לא בטוח שזה יותר יובל מרון מאשר המילים של השיר, אבל מה אכפת למרון, הוא עשה את שלו והוא מתחיל להבין לאט לאט את הדבר הזה שנקרא התחרות שהוא נמצא בה.
רוני גינוסר - אילו הייתי איתך - מה אפשר כבר להגיד - כרגיל שרה יפה, כרגיל קופצת ושמחה גם אם מעירים לה שעושה משהו לא בסדר, כרגיל אופטימית וכרגיל טמוע לה החיוך על הפרצוף. כרגיל היא גם עוברת עוד שבוע, כרגיל גם היא עוברת את הערב בהליכה. והכי עצוב זה שכרגיל היא אמנם מפליאה בקולה היפה אך היא אכן נשמעת אותו הדבר, אם אוהבים את הקול שלה ייקנו את הדיסק שלה אם יהיו בו שירים מקוריים, אבל לכוכב נולד היא באה והיא לא כל כך נלחמת אבל חופשי נהנית מהדרך.
אור גלעדי - פרח - דבר ראשון סוף סוף קולטים כמה ילדים לא יודעים אם לבכות או לצרוח כשהם עומדים בקרבת הבמה של כוכב נולד והשופטים מעירים, אם השופטים משתמשים במילה גבוהה מדי והקהל לא מבין הוא עלול לצעוק היאח במקום בוז. זה היה מצב מרגול הערב. לגבי השיר - זה קל להשתמש בשירים עצובים ולהגיע איתם אל נימי הרגש, במיוחד אם שר איתם מישהו עם הלוק הנכון לשיר, מצד נאיבי ותם זה תמיד קל לבוא ולהביע צווחה, ככה אור עשה הערב, הוא נתן ביצוע יפה לשיר יפה יותר, אני מסוגל להבין למה הוא עבר, כשהמנגינה מתחברת לבן אדם הנכון ולשיר הנכון, ויש כמה אלפי אנשים שמצביעים בארץ, אז קל לעבור עוד יום, אני כבר לא יודע מה לכתוב עליו. בתחילה שנאתי את הצורה שלו, אחרי זה את השירה שלו, אחרי זה את הכול באופן כללי, אחר כך את הדרדור שלו בדואטים כשתמיד הוא גורר אחרים למטה. ואז בתוכנית שתיים האחרונות הוא פתאום מסובב הכול ונכנס למשחק. נצרף לזה את האנשים שכן מצביעים ואנחנו בבעיה. אם הוא ימשיך עם הביצועים הוא עוד עלול להגיע רחוק.
דיאנה גולבי - שלל שרב - היא יודעת לשיר, היא יודעת שהיא יודעת לשיר, היא יודעת שהקהל בבית יודע את זה, היא יודעת שהשופטים יודעים את זה והיא יודעת שאו שסופר ימחאו לה כפיים בסיום ויעניקו לה את שרביט המלכה או שיגידו לה ציפינו ליותר או מינימום בסדר גמור. אז היא יודעת, השופטים לוחצים אותה, מבקשים ממנה לחייך כשהיא כבר ידועת קרבות וכל מה שהיא עושה זה להחניק חיוך קטן. מי שאוהב אותה יאהב אותה גם ככה, מי שלא - לא. היום היא נתנה ביצוע משלה כשהיא כרגיל יודעת איך לעצב כל מילה ולספח אליה כל משמעות עם הכתפיים והעיניים והגרון, כשהסתכלתי בה שרה חייכתי, כשלא חשבתי שאוזניי מתעתעות בי כי היא באמת נשמעה שבחרה בשיר שלל שרב בשביל לבחור שיר מוכר ולעבור עוד ערב. יהודה פוליקר לא היה צריך להיות רק עוד ערב, כל תוכנית זו תוכנית ובכל תוכנית צריך להתאבד על השיר. הערב היא פשוט דילגה כי לא היה לה כוח מעבר למותר להשקיע.
נועה דויטש - איך קוראים לאהבה שלי - כל הכבוד על הביצוע אבל תלכי כבר הביתה על הקול, את השיר סובבה לגמרי וגרמה לו להישמע מקסים; את עצמה לא סובבה יותר מדי ונשמעה כמו עצמה לכל אורך השיר. למה היא תמיד נשמעת אותו דבר עם הקול הטיפה באסי הנמוך הזה, היא יכולה להביא עיבודים סוף הדרך, אירועים גרנדיוזיים אחד אחד, היא יכולה בכיף לקשט אולמות עם היצירות שלה, אבל עם עצמה היא לא עוברת עד כדי כך הלאה, וחבל. אבל כמוה יש הרבה אחרים שעובדים מאחורי הבמה ונהנים מכל התהילה שיכולים לקבל, יש לה קול מיוחד שאפילו מזכיר את ג'ופלין, אבל רק עם הבחירות הנכונות.
אבי בן אבו - הצל שלי ואני - אין הרבה הופעות של בן אבו שאני מתחבר אליהם לגמרי וגם הערב לא קניתי את ההצגה, אז נכון - יש לו גרון ענק, ונכון - הוא זמר נדיר - ונכון הוא יכול לשיר הכול (כל מה שהשופטים אמרו עליו נכון, אחד לאחד). אבל אותי הוא לא מפיל מהרגליים. היו ניצוצות לאורך הדרך של כן ואולי לא, אבל גם הערב הוא לא ממש שיחק אותה, לפי דעתי זה היה אחד הביצועים החלשים של הערב, אבל זה ערב שכולו פוליקר, אז גם החלשים הופכים להיות משמעותיים.
מעיין בוקריס - היי שקטה - מעיין בוקריס יש רק אחת, בדיוק כמו ששיר ביטון הייתה רק אחת, כרמל אקמן רק אחת, אפילו רוני דלומי שזכתה רק אחת, לי הן רק אחת, שלושתן, הן שרות יפה, הן שרות נכון, הן שרות מדוייק והן שרות מרגש. אבל אפילו שדלומי זכתה בגמר עד היום לא התחברתי לשום ביצוע שלה אי פעם, מעולם, אולי אני פשוט שונא את המצב הזה של לשיר יפה בלי הגשה גרנדיוזית, היא יכולה לעבור שבוע אחרי שבוע ככה כל הדרך אל הגמר, רק בבלדות זה לפעמים עובד לה לחלוטין (מבחינתי). זה היה טוב, זה הכול, לא נזכר, פעם שמעתי מתמודדות אחרות שרות את אותו שיר בדיוק, שמעתי אפילו לא זמרות שרות את השיר הזה, זה שיר שקל לזכור וקשה לשכוח, על העליות והמורדות שבו, ולכן כל כך קל להיעלם בו, לא משנה מי שרה אותו.
תהל שהם - התחלה חדשה - בהחלט התחלה חדשה, מה עוד אפשר להגיד עליה, לא היה קל לראות אותה הולכת, לא היה קל כי היא ניסתה דווקא היום לנסות לעבוד על עצמה ולהביא דברים קצת אחרים לתחרות, היא לא נתנה ביצוע טוב למרות שהיא דפקה לאורך כל השיר חיוך של מיליון דולר, היו רגעים שניסיתי להבין מה היא מנסה לעשות ויותר מהכול לא הבנתי למה היא מעלה ומורידה את הגרון, נותנת ביצוע מינימלי מול מקסימלי, זה לא תחרות בינאישיותיות, זה תחרות של הגרון ביחד עם רגש ולא של הגרון מול עצמו. ההדחה שלה הייתה צפויה באיזשהו שלב והערב זה הגיע. היא בחרה שיר טוב עם קול לא נכון, אם היא הייתה יושבת במצב גיטרה עם שמלה על שרפרף זה עוד היה עובד לה, בשקט בשקט הייתה צולחת גם את הערב הזה, בסוף היא נפלה, בחירה שלה, היא יודעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
