| 7/2010
כוכב נולד 8, פרק 24, עוד אחת הולכת - ביקורת
17 עפו ונותרו רק 10, עוד חודש וחצי נגמר כוכב נולד. הערב התוכנית עמדה בסימן חוזר של התוכנית "הכר את המתמודד בטרם תתנו לו לעלות לשיר", שוב קטעי קישור לפני כל שיר. שוב אין שופט אורח. שוב מי שהיה צריך ללכת הלך, ושוב פעם מי שעדיין בנבחרת נשאר כי הוא הרוויח את מקומו, לפחות יחסית. כשהקאסט הניהולי עסוק בלהילחם בינו לבין עצמו על חלק מהמתמודדים או לכל הפחות על הדירוג שלהם העונה, עסוקים המתמודדים בנבחרת בלעלות ולהופיע מול קהל של ילדים בני 16 באולפן ומול קהל מפולח בבית, לא כל מה שהשופטים נכון גם להרגשה של הצופה הממוצע האינטרנטי או הטלוויזיוני, אבל לא הכול תלוי בשני הצדדים, זו עדיין תוכנית של שירה וככזו כל הקרדיט, לאן שהוא לא לוקח את המודח הבא, כל הקרדיט כולו הולך רק לכוכב נולד הפוטנציאלי הבא, נתן שואו עבר, נתן באסה ברח.
עידן עמדי - בין ערביים - כשמתמודד בכוכב נולד לוקח שיר של אחד השופטים קורה לרוב אחד משניים - או שהשופט מתמוגג ומזיע ומשתחווה עד לברכיים או שהשופט שותק ואומר NEXT. את פבלו רוזנברג לו גנב עמדי הערב את השיר הוא קנה, את שאר הקאסט הניהולי לא. למה - הוא הקשיב בכלל לשיר לפני שהוא עלה היום?? רק אתמול הוא חטף את מיטב הסופרלטיבים שיכולים לצבור בתור אנדרדוג והיום הוא בא ויישר קו עם הדברים הרעים. לא עוד סוחף את הבמה, יותר לוליין שמנסה להנדס את דרכו בתחרות. הביצוע לא היה נזכר, לא היה נחרט, לא היה מהותי ולא היה נחשב. סולחים לו כי הוא עבר, מביטים בו בתקווה אחרת כי אם מישהו יכול להפתיע משום מקום בתחרות זה הוא. עד לשבוע הבא.
אבי בן אבו - ניצחת איתי הכול - מוזיקת היצירה העילאית של בניון באה לאחד מהגבהים שלה עם השיר 'ניצחת איתי הכול', לוקחים את השיר ומצמידים אותו לגרון הנכון, לשואו הנכון, למנגינה הנכונה ולאווירה הנכונה ויש לנו מפלצת. מזל טוב. שולחן השופטים כמרקחה. סוף סוף בן אבו יכול לנשום לרווחה, ישנו ביצוע אחד אלמותי ועוד כמה שנבחרים, הוא תורם המון לאתרי הורדות של שירים באינטרנט בלי להרוויח על זה שקל ובלי להיות מודע לזה בכלל. ועם השיר שלו הערב הראשון שיעלה את הביצוע ליוטיוב יעשה קופה בקאונטר.
אוהד שרגאי - יום מעונן - קודם כל להכין לו את משתה המלך על זה שהוא לא מפסיק להפתיע, הוא מסוג האנשים שכל מה שהוא ייגע בו יאבד את המקורות שלו וירוץ בצרחות מהבמה, הוא עושה דברים נזכרים, לא תמיד יפים, לא תמיד עילאים, אבל תמיד שונים, תמיד אחרים, תמיד חופשי שלו. באוכלוסיית מקבלי ההחלטות בארץ יש כבר את המרחרחים ככה שגם אם העונה הוא לא ייקח בסוף מישהו כבר ישקיע בו תשומת לב וישלם לו כסף בשביל דברים אחרים במוזיקה הישראלית.
אור גלעדי - את יפה - טוב, הוא מעצבן אותי, לא בא לי טוב באוזן ולא בא לי טוב על המסך. "לא רוצה אל תקשיב" יענו המסנגרים ואני בשלי תומך, אין לי כוח לשמוע איך פאר יצירה ישראלית הופך להיות מצחיק, ועוד בשידור חי, הלו, ילד, רד מעל מסך הטלוויזיה שלי, לא נמאס לך לחטוף, קטילה אחרי קטילה שבוע אחרי שבוע, יש לו נפילות לטוב אבל לרוב בא לי להפסיק לראות את את התוכנית. חופשי בגללו.
דיאנה גולבי - תמיד אהבה - הרוסייה הקרה של כוכב נולד שוב עושה את שלה ומסובבת את קהל השופטים שמת להחמיא לה ולמחוא לה כפיים אבל כמו תמיד קשה לו להתמודד עם חוסר היכולת שלה לתת לרגשות להשתלט עליה. בכלל יכול להיות שהם מקנאים בה כי חופשי הם מפרגנים לה, גם אני מפרגן לה, גם כולם מפרגנים לה. יש עוד מה לאמר? עוד שבוע עבר ועוד פעם היא יחסית בפסגה, גם הערב היא עשתה כדרכה שלה וסובבה לדרך אחרת לחלוטין את השיר לכיוונה, בדיוק כמו בתוכנית 24, כל שנייה קורה שם משהו אחר, היא רצה, והיא עושה את זה בכלל ממצב של לשבת על שרפרף.
מעיין בוקריס - יש בי עוד כוח - בא לי להחמיא לה, כל פעם מחדש, לדבר על היופי בשירה, על היופי בקולה, על היופי בדרכיה ובנועם דרגותיה. אבל לא בא לי להקשיב לשירה שלי אמנם עושה נעים אבל לא מעיפה אותי אי שם לעננים. עברנו יותר מחצי תחרות, אוטוטו מסיימים, מה שאני אישית רוצה בתוכנית זה שכל המתמודדים אחד אחרי השני ושבוע אחרי שבוע יעשו את השואו הכי טוב שיכול להיות על המסך הקטן. אבל עם בוקריס אין לי כבר כוח לרק שירה יפה, די, עברנו את החצי, מעכשיו אפשר להתחיל להעז יותר ויותר, מי שזוכר את הביצוע של ליבי רן כשהוא עלה על הבמה ולקח סופר מגהפון וגרם לי לחייך יודע למה אני מתכוון. שתיקח שיר, כל שיר, תסובב לו את האימא ואת האבא, ולא תעשהו רק חביב, תני לי נזכר, רק תני משהו.
בת נטף - אהוב יקר - כרגיל היא עם האווירה שממלאת אולמות, לעיתים חוטאת בחוסר הצלחה בבחירה מעשית של שירים, למרות שכל פעם שהיא מנסה מצליח לה איכשהו לסחוט קולות של אנשים שמצביעים וגם לפעמים היא מרוויחה את הבראבו מהשופטים. אבל למרות שהפזמון נשמע על אותו גל של מחשבה, פעם אחר פעם, ולמרות שכשהיא שרה היא שרה, לפעמים גם היא נשמעת מעט מבואסת כמו נועה דויטש שהלכה היום, גם היא שרה והאוקטבות שלה יושבות בדיוק על אותו צליל מתכתי ומעט קר. יש דברים שיושבים עליה מושלם, יכול להיות שבאמת כל הסרט פה זה הבחירה של השיר כמו שהגדיר היום שולחן השופטים?
יובל לב טוב - רציתי שתדע - השיר עצמו היה יכול לשבת על אור גלעדי בצורה מושלמת. על לב טוב הוא יצא 'בא לי פסטיגל' ולא יותר. בעצם אם אני לא טועה גם חיטמן שר את השיר בצורה הזאת. למה הוא ניסה בדרך הזו לשיר את השיר רק אלוהים יודע. ולשבת על שרפרף ולשיר בקול חזק לכל מי שצריך לקום מחר לבית ספר אמנם עשה את שלו מבחינה ווקאלית. מבחינת ביצוע מפציץ לכוכב נולד ממש לא. הכי יפה הגדיר אוחובסקי - זה היה שיר יפה - פשוט לא לשיר הנכון.
רוני גינוסר - ערב כחול עמוק - אנחנו עכשיו בשנת 2010 ורוני גינוסר מזכירה לי את שנות ה-90 של המאה הקודמת. למה? לא בדיוק ברור. אין לי כוח לכתוב שוב דברים על השירה היפה או על קולה הגדול, או על דרך ההתנהגות שלה אל מול מסך הטלוויזיה. די, נמאס. היא לא נלחמת, היא פשוט מביאה ביצועים, אולי היא כן נלחמת אבל זה נעלם לי וגם לשאר האנשים שרואים. אולי היא צריכה לברוח פחות למלודיה ויותר לטקסט כמו שאמר צדי.
יובל מרון - ארץ - אתמול ביצוע, היום ביצוע, השינס התלתל מותניו והגיע לתחרות אחרי קו האמצע? הכיצד? הוא למד להקשיב לשופטים ולא רק לעצמו. הוא הבין שלא קל רק לקנות קהל בבית עם התלתלים, צריך גם לקנות את הנשמה. ובכלל עם הביצוע הערב ל'ארץ' הוא הגיע לתחרות. התחרות מפה תהיה יותר קשה. אני ממתין.
נועה דויטש - יאללה ביי - אני יכול להבין למה, היה לה פוטנציאל שהיא הצליחה להביא אותו לידי ביטוי בדרך שלה, הבעיה זה שהדרך שלה לא הלכה ראש בראש תמיד עם המאזינים בבית. הערב היא בחרה את אחד השירים הכי זכורים של המוזיקה הישראלית ועל ידי הכותרת של השיר גם גרמה באיזה שהוא מקום לא ברור גם לקהל המסמסים להגיד לה 'יאללה ביי'. פסיכולוגיה הפוכה זה דבר שעובד, היא הייתה יכולה לבחור את אותו השיר ולהיכנס לו בצורה או שהיא הייתה יכולה לבחור אחר. בסוף היא יצאה חביב, לא חבל.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
