| 7/2010
כוכב נולד 8, פרק 25, קולות החיילים - ביקורת
או, סוף סוף נותנים למתמודדים את ההזדמנות להופיע בפני קהל בשידור חי, קהל שלא מכיל רק את המשפחות שלהם ואת האוטובוס התורן של התיכוניסטים שחשבו רק מה עליהם לעשות עם ערב כיתה, והתוצאות בהתאם - האוויר הפתוח גרם לכל המתמודדים, אחד ככולם, להישמע הרבה יותר טוב ממה שהם בדרך כלל נשמעים, זה היה ערב אחר ולא רק בגלל שהמתמודדים והשופטים יצאו סוף סוף אל האוויר הפתוח מהאולפן שלהם אי שם בנווה אילן, יותר בגלל שכשמביאים למתמודדים את ההזדמנות להוכיח את היכולות שלהם ולא רק מול בטטות כורסא בבית או תיכוניסטים באולפן הם מרגישים שהשואו צריך להיות הרבה יותר גרנדיוזי מבדרך כלל. חיל הים הוציא מכולם כאחד משהו אחר, משהו שגורם לתחרות לא להרגיש כאילו היא רק של דיאנה, יש גם עוד כמה אחרים שיכולים להרוויח את המקום שלהם בפריים טיים, אם לא אצל כל הקהל בבית אז מינימום בטלוויזיה שלי.
אבי בן אבו - מחר אני בבית - לתת הופעה, לעמוד ולהופיע, לקנות עוד כמה קולות לחיילים שמתים על המצב, לפנות לכל הפלחים שקיימים באוכלוסייה במסגרת צבאית או אזרחית, להראות לשופטים שהוא לא נמצא בתחרות סתם, להביא שיר מוכר, לרכוש עוד כמה סמסים, לגרום למרגול לאמץ אותו בפעם ה-16 העונה, לקנות מעריצים שמוציאים אונליין את הפלאפון ולשלוח SMS, לא ללכת הביתה, להרוויח מקום אצל המסיבה מחר בערב של שרית חדד שרק תשעה עוברים עליה, לרכוש את מקומו במובילים בתחרות והכי חשוב גם להנות על הדרך מכל רגע.
יובל מרון - תגידי - אז תגיד לי אדון מרון, אתה באמת חושב שאתה יכול לבנות את כל השואו בכוכב נולד על פי לוק בלבד ולא על פי ביצועים, שבוע אחרי שבוע זה עובד לך, אתה נותן חרא של ביצוע וממשיך עוד ערב, ממשיך לעוד סיבוב, חוטף נוקאאוט מהשופטים וממשיך ללכת, אט אט נכנס לקהל בבית וגם לחלק מהשופטים איכשהוא לנשמה בזכות תלתליך ולא בזכות כישוריך. מדי פעם מפציע בביצוע אחד או שניים נזכרים ושוב מדשדש למקומות הנזכרים. למה אי אפשר לזכור אותך כמו שהיית באודישנים, יושב עם גיטרה על רצפה ויוצר רגעים של קסם. הקול שלך הוא קול יפה, הצבע שלו בהיר וכמלח הארץ (במילות השופטים לפני תוכנית אחת או שתיים). גם היום שרת יפה, לא יותר, בחרת שיר אידיאלי כדי לסחוף את מי שמאזין בבית, נכנסת למאזין הממוצע לראש אך לא ללב, עברת או לא עברת זה לא האישו, מעניין מה יהיה אצל שרית חדד מחר, הולך לקרות פה משהו אחר, אם לא מחר אימתי?
עידן עמדי - כאב של לוחמים - כשהטיימינג נכון והשיר מספיק נכנס לנשמה, גם אם נדירים המאזינים שזוכרים איך השיר נשמע, אז הוא בא טוב. גם אם לעמדי יש תוכניות בהן הוא לא סוחף לחלוטין את עצמו ועל הדרך את הצופים הוא תמיד נשאר נזכר, בכלל הוא האנדרדוג של התוכנית וכל פעם מחדש הוא מצליח להפתיע, היום בכלל הוא לקח ביחד עם בן אבו את המקומות הראשונים מבחינת השופטים. ואחרי הביצוע שלו הערב אני לא אתפלא אם הוא ימשיך עם הביצועים האלה הלאה גם בהמשך, אחד אחרי השני אחרים יפלו והוא בשלו ימשיך לעשות סרט טוב ויהווה ונוף שונה לרוב המתמודדים העונה.
מעיין בוקריס - שיר של יום חולין - אחרי שמאור כהן עשה מהשיר הזה הדבר הכי עילאי שעלה לערוץ 24 בשנים האחרונות (אפילו שהיה קאבר) ציפיתי ליותר, היא לקחה מפלצת של שיר ועשתה ממנו מפלצת קטנה ולא ברורה עם קול יפה אמנם, אבל עדיין, קשה לי לראות איך הציפיות מתגמדות ככל שהשיר נסחף. למה לא לצרוח יותר, למה לא להתפרע יותר, למה לא לעשות ממפלצת מפלצת. למה רק ליד, למה לא בנגיעה במקום. וזה לא משנה כמה מסמסים יש לה וכמה אנשים מעריצים ומעריכים אותה או שאפילו משווים אותה לזוכה של שנה שעברה (ואני בטוח שהיא לא מבסוטה יותר מדי על ההשוואה לדלומי), לפי דעתי (ואפילו שיכול להיות שהיא אישית בלבד - דלומי לא הייתה צריכה לקחת) בוקריס יכולה לעשות דברים הרבה יותר מעניינים ממה שהיא עושה, היא בינתיים חולפת הלאה, ביצוע אחרי ביצוע, שבוע אחרי שבוע, הכי נהניתי מהשירה שלה כשהיא עלתה עם אלינור, מאז הכול חזר לקדמותו, על הדרך, כמעט שם, אני מעדיף להדליק את ה-WINAMP ולשמוע משהו אחר, לי היא לא באה קלאסה.
אור גלעדי - והיא שעמדה - ושוב השונאים בולעים את הכבוד העצמי, ושוב המקטרגים חולצים את נעליהם ומתבשמים מעצמם, ושוב הקהל שאוהד אותו מבסוט על עצמו ואומר לכל המדינה "על הזין שלנו, הוא עדיין לא הולך לשום מקום", יש לי שאלה ואני מאוד מקווה שמישהו יטרח לענות עליה - אתם באמת רוצים לראות את גלעדי בגמר, בטח שר איזה יהונתן רזאל לסיום או משהו אחר שהוא ייקח שיזכיר את הקניידלעך יותר מהכול. לא הגיע הזמן להגיד לו די ולשלוח אותו סוף סוף הביתה, לטפוח לו על השכם ולהגיד: "גאים בך, הגעת הכי רחוק שאפשר, עכשיו תעוף לנו מהטלוויזיה, כמה אפשר, ועוד עם שירים שכבר עשית".
דיאנה גולבי - לפעמים - אני לא מבין למה לחכות עוד חודש-חודשיים, אי אפשר כבר עכשיו לקחת אותה לאלבום הקלטות, לסגור את הבאסטה על אמצע הדרך, להוריד בפניה את הכובע ולראות אותה פעם אחת מתמוגגת מאושר לחלוטין. היא כבר זכתה גם אם משהו אחר יקרה והיא לא תזכה. אין הרבה עונות של כוכב נולד שלחלוטין ברור מי בליגה משלה ומי רק נלחמים על הדרך. היא אחת המתמודדות הנזכרות אי פעם של כוכב נולד. אם היא לא תגיע לסוף אולי התחרות הזו לא שווה כלום. היא מרוויחה את המקום עם כל ביצוע, מהניואנסים הקטנים בכל שיר ושיר ועד לאוקטבות של הקול שלה שמרגישות יותר מהכול כרוצח סדרתי מטורף שאוכל אגו של אחרים ונותן את השואו הכי טוב שיש על המסך הקטן.
יובל לב טוב - שער הרחמים - לב טוב מפציץ כמו כולם היום ונותן שיר אדיר עם ביצוע, הוא לא הלך היום רחוק מדי והוא לא ניסה לקרוץ לקהל שלא מכיר אותו. הוא לקח את השיר היפהפה של מאיר בנאי ועשה אותו יפה. הייתי רוצה להחמיא לו יותר, הייתי רוצה להמשיך לזמזם שניות אחרי שהשיר נגמר. בסוף כמו שהוגדר על ידי השופטים; - זה היה שיר טוב וגם בחירה נכונה, אבל לאן הוא ניסה לרוץ זה לא ברור, כי הוא הרים את השיר לגבהים שהשיר הזה צריך להתקיים. בשירה קטנה הוא היה יכול להכנס לקהל הרבה יותר לנשמה.
רוני גינוסר - תפילה - אומרים שנאמר כבר הכול, היא שרה יפה, היא שרה טוב, היא שרה נכון, היא משחקת משחק אמיתי, היא לא צבועה, היא עושה את שלה בדרכה שלה, היא נערת בלדות, היא מקסימה. אז אומרים. מה זה אומר מבחינת הקהל בבית - מי שאוהב ימשיך להצביע, מי שלא - לא. מה זה אומר על התחרות - הופכת לאנמית וחוזרת על עצמה, פעם אחר פעם אחר פעם. היא לא אמורה להיות זמרת של ביצוע אחד, היא אמורה להיות הרבה יותר. אז למה מתוכנית לתוכנית היא נעלמת בתוך הערב יותר יותר. מה קרה לדרך סלולה אל הגמר מתחילת הדרך. והקטע הכי מצחיק שהיא לא מפסיקה לרגע לחייך, גם אם קוטלים אותה. וכשהדרך לסוף מתקרבת היא עדיין לא נלחמת. היא פשוט שמה רגליה על ערסל ולוקחת מיקרופון או מינימום אורגן, שרה, מצביעים לה, עוברת. אבל איפה פה התחרות?
אוהד שרגאי - הימים האחרים - את קהל החיילים הוא קנה, את קהל המדינה הוא קנה, את הביצוע הוא קנה, את הערב הוא קנה. בכלל הוא יצא לקניות ואפילו מצאו לו מישהו שדומה לו בבסיס חיל הים רק בשביל שאפשר יהיה להסתלבט עליו קצת. על הביצוע שלו הערב אעדיף לא להרחיב כי אישית לא אהבתי, לא בגלל שהשיר לא זרם לי טוב ולא בגלל שהרמה של השואו לא הייתה טובה. יותר בגלל שהרגשתי כאילו הוא רק רצה להגיע למחר לשרית חדד ועל הדרך העביר את הערב. זה שעבד לו זה סרט אחר.
בת נטף - היא יודעת - יש בכלל מה להוסיף? - הכול כבר נכתב עליה כל כך הרבה פעמים שאני מתפלא שהיא לא הלכה קודם, היא נלחמה אבל בניוטרל, בתחילת הדרך היא עמדה צד ליד צד עם קרינה קצ'ולין בתור הרוקריות של העונה ובסוף הייתה רוקרית אחת שגנבה לה את כל תשומת הלב. הביצוע הכי נזכר שלה היה ל"חדר משלי" של דוכין אפילו שכל הביצועים שלה נשמעו לרוב אותו הדבר. יש לה קול יפה זה כן אבל לא כשבכל השירים הוא נשמע בדיוק אותו הדבר. אז חוזרים לשאלה המקורית - יש בכלל מה להוסיף? אולי יש כמה מתמודדים שעוד נותרו בנבחרת שצריכים ללמוד ממנה משהו אחד חשוב מאוד היום - איך ללכת הביתה בסטייל.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
