לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

orenjada


.....................


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

דייברייקרס (DAYBREAKERS) - ביקורת


 

 

גזע האדם הוא גזע נכחד, בני האדם הספורים שנותרו משמשים לרוב כמאכל לגזע השולט החדש - ערפדים. סרטי ערפדים זה הז'אנר השולט לאחרונה בקולנוע וכל מפיק שמבין שגם אם הוא רוצה לעשות סרט "איכותי" הוא צריך איכשהו להדביק לקאסט שלו שיניים תותבות ורוע לב מינימלי. מה שהתחיל הרבה לפני 'באפי' והמשיך וימשיך הרבה אחרי 'יומני הערפד' ו'דם אמיתי' מנסה גם לחדור את המעטה של הקולנוע האיכותי. הסרט DAYBREAKERS הוא לא סרט הערפדים הראשון שנוצר, היו רבים לפניו ויהיו גם רבים אחריו. אבל מה שהסרט הכי טוב של אית'ן הוק בשנים האחרונות מביא בחידוש אל המסך הגדול זה לאו דווקא העובדה שערפד זהו מין עטלף מוצץ דם שפועל על פי כורח הבטן בלעדיי תמצית הנשמה, הוא מנסה ללכת רחוק יותר, הוא חושף מה קורה כשגזע הערפדים כבר כמעט סיים להשתלט על בני האדם, בני האנוש הנותרים שליבם פועם בקרבם נותרו כמשמשים למאכל ותו' לא, הם מחוברים למכונות גדולות בסגנון מטריקס שאשכרה שואבות מהם את תמצית אנושיותם עד טיפת הדם האחרונה, ולמה זה קורה, כי הערפדים שולטים, כי הם לא אוכלים אוכל אמיתי, הם חיים מדם וחיים בשביל דם, הם לא מכירים דרך אחרת ולא יכירו דרך אחרת, מסתבר שתירוץ חיי הנצח סחף את כל האנושות אחריו, הם רק שכחו לחשוב מה יקרה עשר שנים קדימה שלא יהיה ממי לשאוב דם כי הם אכלו כבר את כולם או שהם הפכו כבר את כולם. ומה שהתחיל כאידיאליה לעולם מלא בבני אלמוות הופך אט אט לסיוט שקורם עור וגידים, שבו החזק שורד והחלש צריך להפוך להיות מורעב, קצת מזכיר את העולם האנושי של ימינו.

 

מסתבר שב-2019, שנת ההווה בה מתחיל הסרט, היא שנה טובה להיות ערפד אבל רק אם אתה עשיר, יש סטארבקס עצבני שמוכר דם-קפה, יש ברים שמגישים דם מהול במים או יין ויש כמובן עשירים שיש להם בני אנוש כצעצועים שמשמשים למה שהם אמורים לשמש. ומאיפה מתחיל הסרט - מהבן אדם היחיד שיש לו רצון לחיות עם אופצייה למות, להחזיר את כל העולם לאנושיותו, לגרום לערפדים לחזור לקבר ולבני האנוש לחזור ולשלוט בעולם שנברא במיוחד בשביל החיים ולא בשביל המתים. אל הנעליים של המדען היחיד בסדום שיכול לגרום לעבר לנצח את ההווה נכנס הערפד מ'דרקולה' של שנות ה-90, אית'ן הוק, ולמען האמת הוא נותן בסרט את אחד השואים של החיים שלו.

 

הסרט עצמו הוא לא קל, יש בו סצנות שנותנות קונטציות של שואה רק בלי לדבר עליה, אבל זה לא האישיו, האישיו הוא פשוט וקל, בגלל שכל העולם פתאום נזכר שיש דבר כזה שנקרא ערפד (ואני לא ממש מאמין שהכול התחיל מ-TWILIGHT או בעברית 'טמטומים') אז צריך לפחות סרט אחד נורמלי לרפואה שמסביר שאפשר לגרום לסרטים האלה להיות קצת יותר נורמלים, בלי להזכיר שום סדרה כמובן


מי ומי? אית'ן הוק ווויליאם דפו


נכתב על ידי , 13/9/2010 16:06   בקטגוריות קולנוע, דרמה, אימה, ביקורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני ב-14/9/2010 15:29




כינוי: 

בן: 44

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

99,196
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משוגעים , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לorenjada אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על orenjada ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)