orenjada

נניח ונפצעתם במלחמה באופן אנוש, בינוני או אפילו קל. נניח ואתם שוכבים במין בית חולים שדה מאולתר בשטח ששרוי לרוב במלחמה. נניח ואתם שוכבים על האלונקה וממתינים לטיפול רפואי מהרופא התורן, טיפול שאמור להציל את החיים שלכם או מינימום לגרום להם להמשיך ולהתקיים ולא רק להיאחז בכאב עד שהוא יתפוגג ותיעלמו לתוכו ותתמוגגו לקרבו עד שנפשככם תקוץ בכם ותעלמו יחד איתה אל תוך החלום ממנו כבר לא מתעוררים. נניח שבמקום לקבל רופא ששואל אותכם איפה כואב לכם (ואם קשה לכם לענות לו בגלל שאתם לא מפסיקים לצרוח ולהתפתל כי אחת הגפיים שלכם עפה לה בפיצוץ האחרון בשטח - אז אל תענו, רק תצביעו) אז הרופא מתקרב אליכם עם כרטיסות מלבניות ומוזרות למראה מתוך מטרה רפואית גרידא - למיין אתכם.

יש הרבה היגיון במושג טריאג' בלקסיקון הרפואי והוא לעולם לא ייעלם מהמפה כי יש בו צורך, לעזור לרופאים להחליט את מי צריך להציל קודם ועם מי אפשר להמתין עוד כמה דקות/שעות/ימים עד שיזדקק לטיפול, אבל אם אתם נמצאים בארץ זרה, פצועים, אין לכם עם מי לדבר והרופא לבדו במערכה והוא יודע שאם הוא ישקיע את הדקות הספורות כדי לנסות לעזור לכם הוא יצטרך לוותר על אחרים שיהיה לו יותר קל לעזור. מה אז? תראו את ד"ר שטן מתקרב אליכם ומתופף על אמת ידו את סוגי הכרטיסיות ולא משנה כמה מבטי תחינה תתקעו בו זה לא יעזור לכם, יכול להיות שגם אם אתם ברי הצלה ואולי יש לכם עוד חיים שלמים לפניכם זה לא יעזור לכם, אתם עלולים למות כי לא היו מספיק רופאים בשטח.

זה פחות או יותר הרעיון שעומד בבסיסו של הסרט 'טריאג', סרט שמספר על שני צלמי מלחמה, דיוויד ומארק, שיוצאים לתעד את כורדיסטן ומלחמותיה הבלתי פוסקות בתורכיה והאזור, שנות ה-90 זו התקופה ועדיין אין מצלמות דיגיטליות או אפילו זום עצבני ביותר, ככה שהצלמים צריכים עוד יותר לסכן את החיים שלהם כשהם מתגרים במוות. באחת הסצנות הכי חזקות בסרט מארק אומר שכשהוא מסתכל על המוות מבעד עדשת המצלמה הוא מרגיש חסין לכדורים ששורקים מסביבו, למרות שהוא יודע שכל אחד יכול למות הוא מרגיש כבן אלמוות. זה לא סרט מלחמה, זה סרט על אחת מזוועות המלחמה שבה אין דרך לשפוט את האשמים אלא רק את גודל המעמד שהביא את בן האנוש עד הלום.

מי ומי? ברנקו ג'וריק, ניק דאנינג, קולין פארל, גייל פיצפטריק