orenjada

יש רעש שמתגבר במדינה הזו כבר שנים, הכותרות תמיד זועקות את אותן הכותרות: עד לאן 48'. אנחנו נמצאים בתוך מעגל שנמשך כבר שנים עם כל האנשים שמגדרים אותנו מצפון, דרום ומרכז. מצאנו לעצמנו שיכון וותיקים במזרח התיכון, מוקפים בכל מה שאחר ושלא בחרנו, אני רוצה לשאול - מותר לנו להיות עד כדי כך לוחמניים רק בגלל שההיסטוריה תמיד חוזרת, בגלל שאנחנו חוששים לסלע קיומנו ולריסוק משמעות המדינה היהודית, מתרעמים מכל הפסיקים ומהצורה שהמדינה הפצפונת שלנו מוגדרת בתקשורת העולמית כבר שנים ופעם אחר פעם אנו יוצאים ה"נבלים" בסיפור למרות שלא חטאנו בדבר מלבד להיות קיימים בארץ ישראל.

יש בנו אליטיסטיות מסויימת בכך שאנחנו מדינה דוברת עברית שמוקפת במליונים שלא דוברים את השפה ועדיין אנחנו מצליחים באיזשהיא דרך להישאר במרכז השיח היומי, ישראל פשעה, ישראל חטאה, היהודים אשמים, הציונים גנבו לי-שתו לי-עשו לי-לקחו לי-פשעו לי. יכול להיות שבפוסט הזה שאני כותב עכשיו אני לא מבין כלום, לא בשיח הפוליטי, לא בצורה שאנחנו מסתכלים על שכני העמים שלנו, וגם לא על איך שאנחנו מתנהגים גם לשוכנים בקרבנו, אני כמעט לעולם לא כותב על פוליטיקה או על חדשות, אבל לפעמים יש דברים קטנים שנותנים לי בקול זעקה כאפה לצוואר ואומרים לי לנקוט צד, אני לא שמאלני, אני לא ימני, אני לא יודע מה לחשוב על כל הסכסוך עם הצד השני שחי כמה שעות מכאן, יש בחור אחד שאני מכיר שכל פעם שאני פוגש אותו או שומע אותו מהצד הוא לא מפסיק להמשיך ולספר: "אין כזה דבר עם פלסטיני", ואני תמיד נחרד כשאני שומע את זה, לא משנה אם זה נכון או לא, או אפילו אם גם אי שם בשטחים הם שונאים אחד את השני ולא רוצים לחיות אחד עם השני, אין לי מה להגיד על הסכסוך כי הלב שלי שבור בגללו כבר שנים. שום מחווה ושום נתינה ושום וויתור מכל הצדדים לא ישנו דבר, אז אני נוקט בזכות השתיקה, אני לא אביע דיעה לטובה או לרעה אלא רק אגדיר את מה שאני חושב בדרך היחידה שאני מכיר - למלא פי ומים ולתת לאחרים להתבטא בנוגע למה שעולה להם בראש. ואז בתמורה יבואו ויגידו - התל אביבים האלה עם הבתי קפה שלהם לא חווים את כל הבולשיט שאנו חיים על בסיס יומי, ועוד יותר מכך הם אפאתיים לסביבה ולמה שקורה. התשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה זה לא לחשוב, כי אני מעדיף לשתוק, כי אלו דברים שקולות שיישמעו לכאן או לשם לא ישנו דבר, רק יעוררו טינה וקנאה ואות בשורה על שינוי שמשתנה.

אני לא חושב שישראל מתדרדרת לנו בין הרגליים, אנחנו כבר ב-2010, קיימים שנים בתחום, הרבה עברנו ועוד הרבה נעבור, סביר להניח שיהיו לנו עוד מלחמות ואנשים מתים, וויתורים כואבים וגם שנאה וקנאה וצרות עין ודרדור מאסיבי ומה לא, אבל נכון לכרגע, האוויר שאנחנו נושמים הוא שלנו ועדיין לא קם דיקטטור במדינה שהתחיל לצוות לנו איך לחיות את החיים. זו מדינה בה הרבה מאוד (אם לא הרוב) אנשים בוחרים את הבחירות שלהם, חיים את החיים שלהם, שותקים השתיקות שלהם ומזדקנים עם החלומות שלהם, אם החופש זה לא דמוקרטיה אני לא יודע מה לחשוב. אני עדיין לא מרגיש שהמדינה מתדרדרת, אסור לשכוח שהמדינה שלנו נורא צעירה, ושחוקים ודברים ואנשים ופרצופים - כולם משתנים, בארה"ב הייתה פאקינג עבדות לא מזמן, האירים עשו טונה של שביתות רעב עד שנענו לכל הדרישות שלהם, ויש עוד טונות של אומות בעולם שלא יודעות מה לחשוב אלא פשוט חיות עם הרגע וחוות את החיים ואת המעשים ואת הדמוגרפיות ואת כל מה שקורה בימינו גם באירופה. בקיצור - על כל החרטוטים הנ"ל אני רק מנסה להגיד דבר אחד, כולנו בני אדם.

השבוע הייתה הפגנה על ההרס שמותירים האריתריאים בדרום תל אביב ושוב הבעיה הדמוגרפית מצהירה הצהרות לוחמניות, אם אתם לא אנחנו צאו מכאן, אבל אנחנו יכולים גם לצאת גדולים בקטע הזה - שהעם היהודי יעזור לעם אחר שבורח על נפשו, רוצים הסברה עולמית, היא מונחת בפתחנו, כבוד האדם באשר הוא.